חינוך לחשיבה ביקורתית - יש דבר כזה?

לפני כשבועיים צלצל הטלפון הנייד שלי ועל הקו היתה תלמידה מכיתתי. אני לא מאפשרת לתלמידים להתקשר אלי אבל עניין אותי לדעת מה בפיה?
וכך התנהלה השיחה:
ת: "מירי, האדם בא מהקוף?"
לא כל כך הבנתי מה פשר השאלה ולמה היא שואלת דווקא אותי? ואז נזכרתי שמס' ימים קודם לכן, במסגרת שיעורי תורה למדנו על בריאת אדם וחווה. התלמידים היו מרותקים לסיפור. לפי האמונה היהודית, האדם נברא על ידי אלוהים מעפר והאשה נבראה מצלעו של האדם.
השיחה המשיכה..
אני: "למה את שואלת?"
ת: "כי אבא אמר שהאדם בא מהקוף ובכתה למדנו שאלוהים ברא אותו".
"זה עניין של אמונה", אמרתי לה, "יש הרבה אנשים שמאמינים כך והרבה אנשים שמאמינים אחרת"
ת: "במה את מאמינה?"
אני: "אני מאמינה במה שלמדנו בכתה, אבל זה בסדר גם להאמין אחרת"
כנראה שהייתי על רמקול כי אז אבא שלה הצטרף: "את דתייה?" הוא שאל. "לא", עניתי "אבל כך אני מאמינה".
השיחה נגמרה ולא ייחסתי לה חשיבות רבה.

אירועי הימים האחרונים בנושא פיטורי המורה אדם ורטה, על כך ש"העז" להביע דעתו בכתה ואפשר לתלמידים לפתח חשיבה ביקורתית כלפי הנושא, להגיב, לסתור, לשאול שאלות וכו',  החזירו אותי אל שיחת הטלפון  ההיא.

טראוויס וויד הן פסיכולוגיות שהגדירו בספרן "פסיכולוגיה" את המושג חשיבה ביקורתית:
"חשיבה ביקורתית היא היכולת והנכונות לאמוד טענות ולבצע שיפוט באופן אובייקטיבי על בסיס נימוקים מבוססים היטב. זוהי היכולת לחפש פגמים וסדקים בטיעונים ולהתנגד לטענות שלא נתמכות בידי ראיות כלשהן. אך חשיבה ביקורתית היא לא חשיבה שלילית ותו לא. חשיבה ביקורתית גם מפתחת ומטפחת את היכולת להיות יצירתי וקונסטרוקטיבי, לספק הסברים אפשריים לממצאים, לחשוב על השלכות וליישם ידע חדש כדי להתמודד עם מגוון רחב של בעיות סוציאליות ואישיות. למעשה, אינך יכול להפריד חשיבה ביקורתית מחשיבה יצירתית, מכיוון שרק כאשר תתחיל להטיל ספק במה שיש, תוכל לדמיין את מה שיכול להיות.."

כמורה, עולות ומהדהדות שאלות...
לפני מספר שבועות רעשה המדינה בעקבות מכתבה של מיכל, תלמידת תיכון שבמקום לענות על מבחן בגרות בספרות כתבה מכתב למורתה.
(רשומה מס' 20 מתאריך 23.12.2013)
כשקוראים את מכתבה של מיכל, ומיד אחר כך את סיפורו של אדם ורטה, יוצאים מבולבלים עוד יותר.
תלמידה שמשוועת ללמידה אחרת שתאפשר חשיבה ביקורתית, הבעת דעה, שאילת שאלות וכד' אל מול מורה, שמנסה לעשות בדיוק את זה ומאויים על ידי המערכת בפיטורים...

חלק ממכתב שכתבו מורים כתמיכה באדם ורטה  

שמחתי על שיחת הטלפון. הרגשתי שבלי משים, הבינה ת' כי נחשפה לשתי דעות ואמונות שונות לאותו נושא שאפשרו ויאפשרו לה בעתיד להתעמק בכל אחת בנפרד לחקור, לשאול שאלות ולקבל תשובות והוכחות ובסופו של דבר להאמין במה שתבחר, מהסיבות שלה. היא רק בכתה ב' אבל מעצם השאלה ששאלה אני יודעת שהיא תגיע רחוק...

"אל תקרא ותו-לא, היאבק! שאל שאלות משלך, חפש דוגמאות מקוריות, הוכח הוכחות משלך...."  המתמטיקאי פול האלמוס

"בלאגן מאורגן"

הסדר (שלי) שב אל חיי..

"תקני יומן או מחברת נחמדה ותנהלי רישום של כל המטלות שלך וכך לא תשכחי שום דבר.."

משפט חכם שאנשים חכמים אמרו לי, בלי לדעת שלא קיימת אצלי בעיה של זיכרון. להפך, תמיד הייתי ידועה כבעלת זיכרון מצויין. הייתי תלמידה טובה, עם יכולות גבוהות והגעתי להישגים יפים.

לא הצלחתי אף פעם לתת שם לבעיה. הבעיה, שלא מאפשרת לי לאחסן את המידע הרב שאני מקבלת במסגרת חיי, לימודי התואר השני, עבודתי כמורה, תפקודי כאם ורעיה בצורה נכונה והגיונית במוח כך שאוכל לשלוף אותו כשאזדקק לו. לא מצליחה לקבוע סדר עדיפויות ולהחליט החלטות.

בדמיוני אני רואה את המוח שלי, הוא נראה כמו שולחן העבודה שלי בבית או בכתה. יש בו הכל מהכל "מאורגן" בבלאגן.
איך בלאגן יכול להיות מאורגן? ניסיתי לארגן אחרת, כמו אצל כולם. הכל מסודר בארון, בקלסרים, בשמרדפים, פתקים, רשימות...לא מצאתי כלום.
הבלאגן (שהוא בעצם הסדר שלי) שב אל חיי...

אז קניתי יומן וגם מחברת נחמדה וניהלתי רישום.. בשניהם.. גם במכשיר הנייד.. לא יודעת איך אבל כל פעם שאני נזכרת במשהו נוצרת לה רשימה חדשה... ואחר כך לכי תזכרי היכן הנחת את הרשימה האחרונה.. (כי בפעם האחרונה אמרתי לעצמי: "הפעם אני שמה את זה במקום מסודר כדי שאדע למצוא אותו אחר כך").

המצב, יצר אצלי תסכול רב שגרם ללחץ. והלחץ בא לידי ביטוי בשיתוק מפני העשייה ולדחיינות.

במסגרת לימודי התואר השני נחשפתי לקורס מעניין שנקרא "אוריינות דיגיטאלית" של ד"ר שרון הרדוף שאחד מנושאיו היה "ניהול מידע"

"ניהול ידע - פרקטיקה של ניצול מירבי של ההון האנושי ומקורות המידע בארגון ביעילות, חדשנות, מהירות ואפקטיביות של קבלת החלטות" (אתר "אורט" מדעי המידע)

את ההגדרה מצאתי באתר שמתעסק בניהול הידע בתוך ארגון וכיצד להפיק מכך את הטוב ביותר עבור הארגון. התאים לי מאוד לראות את עצמי כארגון. כיצד עלי לנהל את המידע כדי להפיק את הכי טוב מעצמי?

"מטרתו של ניהול המידע האישי היא מיפוי המידע והארגון שלו בזיקה לצרכים ולמטרות האישיות הסובייקטיביות של המשתמש במהלך משימות עבודה, לימודים ופנאי"
האם זה עומד לשנות את חיי?

"ניהול מידע אישי מלווה בקשיים ודורש מהמשתמש זמן ומאמץ הכולל שמירת פרטים ואחזורים, הערכת הפריטים, שיומם, יצירת קלסיפיקציות וקטגוריות ומלווה לעיתים קרובות בתחושת תסכול" (שרון הרדוף-יפה, רפי נחמיאס)

כנראה שלא..
אם כך נשאלת השאלה, מהם יתרונותיו של ניהול המידע האישי ?

בדיוק עכשיו כשאני נמצאת בתקופה של סיום הלימודים נדרש ממני לסקר ספרות רבה לעבודות הגמר השונות, לכתוב תעודות, לבדוק מבחנים, ולהמשיך לתפקד כרגיל גם בעבודה ובחיים האישיים...
אני בודקת כלים שונים שיעזרו לי בניהול המידע שלי על המחשב. כל פעם נחשפת לכלי חדש. only2clicks הוא הכלי בו אני משתמשת עכשיו. (תודה ליעל נזר על שהכירה לי את הכלי) קל לשימוש, תומך בעברית, ניתן לשמור בו קבצים מכל הסוגים וקישורים לאתרים ולסרטונים.
הכל היה נהדר בהתחלה. אך ככל שהזמן עבר ומידע רב הצטבר, גיליתי שגם שם יש לי בלאגן מאורגן..
מה שמרתי בכל תיקיה? אילו תיקיות קיימות? ובכלל, אילו סוגי תיקיות כדאי לפתוח?
אני מסתדרת עם זה. אבל אני יודעת שיכול להיות אחרת. אני לא אוותר.. אמשיך לחפש את הפיתרון המושלם עבורי... או שפשוט אלמד לאהוב את עצמי כמו שאני.

"משחקים במושבה"

"משחק, הוא הדרך של הילדים ללמוד את מה שלא ניתן ללמד אותם"

 (מריה מונטסורי)

"במשחקים קיימת עוצמה גדולה, עוצמה מעוררת ומלהיבה... שמעודדת ילדים לעשות מעבר ליכולות שלהם.." (שני צוקרמן, אתר www.article.co.il)

במסגרת פעילויות סל תרבות לתלמידים יצאנו, כתה ב' 2 ואנוכי מחנכת הכתה, לביקור במוזיאון לתולדות העיר פתח תקווה.
המוזיאון משחזר את ימיה הראשונים של העיר, דווקא דרך עיניהם של הילדים שגדלו במושבה.
במוזיאון, ביקרנו בתערוכה הנקראת "משחקים במושבה".
כבר בכניסה לתערוכה, טיילנו  ב"ספרייה" הראשונה בפתח תקווה -שחזור אותנטי של המקום, עם ריחות של הספרים הישנים שנשמרו עד היום עם אפשרות לדפדף בחלק מהספרים ולקרוא בהם.
שחזור נוסף ומעניין היה חנות גלנטריה וחנות של משחקים וצעצועים ישנים.
בכל רחבי התערוכה היו מפוזרים משחקים ישנים שבהם ניתן היה לשחק.
לאחר ההתרשמות הראשונית התחילנו את הפעילות.
אשה, שפתחה חנות צעצועים חדשה, מבקשת מהתלמידים עזרה בהזמנת משחקים חדשים לחנות כי לטענתה "אף אחד לא נכנס לקנות...."
מה קטנה היתה הפתעתי לגלות כי כל רעיונותיהם של התלמידים סבבו סביב משחקים הקשורים לטכנולוגיה.
"פלייסטיישן" צעק תלמיד אחד. וחברו הוסיף "גם משחקים לפלייסטיישן" ואז החל דיון בין התלמידים היכן ניתן להשיג פלייסטיישן, האם בחנות צעצועים או בחנות למשחקי מחשב? גם אקס בוקס היה רעיון נחמד שאפילו אני לא ממש הבנתי מהו...?
אחר כך נכנסו התלמידים למחסן של משחקים שהיו פעם. רב המשחקים היו משחקי עץ ואפילו משחקים עבודת יד כמו כדור שעשוי מסמרטוטים היו שם.
קשה לתאר במילים את ההתלהבות וההתעניינות של התלמידים. כמה ישן- ככה חדש, בשבילם!
הם לא הפסיקו לשחק ולעבור במהירות ממשחק למשחק כדי להספיק כמה שיותר.

"האינטרנט מספק משחקים אינטראקטיביים וגישה לידע אינסופי בלחיצה, כך שאצל ילדים רבים נוצר חוסר מוטיבציה לפעול, ליצור ואפילו ללמוד.." (שני צוקרמן אתר www.article.co.il)
לפעמים נדמה כי עם התפתחות הטכנולוגיה, זה הדבר היחיד שמעניין את דור הילדים. הביקור בתערוכת "משחקים במושבה" אפשרה לתלמידים התנסות אחרת, מעניינת, שונה.. הם די נהנו ממנה. וגם אני.
התפקיד שלנו כמבוגרים אחראים להפגיש את הילדים עם משחקים שונים מלבד המחשב ודומיו על מנת לעודד אותם ליצור, לפעול, ללמוד ואפילו לחשוב...