בריונות ברשת מול בריונות בבית ספר

"נער בן 16 נדקר בקטטה בפ"ת..." (חדשות נענע 10- רצח הנער נאור אטיאס 4.1.2013)
"תלמיד כתה ט' נכנס לכתה באמצע השיעור וחתך את אוזנו של חברו.." (וואלה חדשות 27.1.2013)
"תלמיד חטיבת ביניים שהתקוטט עם בן גילו, הותקף על ידי 3 נערים שבאו "לסגור חשבון" (חדשות ynet 19.1.2014
"בן 14 נדקר בחניון תיכון באשדוד, מצבו בינוני.." (חדשות ynet28.1.2014)
כותרות אלה הן רק חלק ממעשי האלימות בין בני נוער בחודש האחרון.
חלק מן המקרים מתרחשים בתוך בית הספר, שאמור להיות מקור לביטחון עבור התלמידים ועבור ההורים ולהוות מקור לרכישת ערכים חברתיים.

 תחומי האחריות של בית הספר כוללים גם היבטים לא אקדמיי, כמו:

• ביטחון פיזי: בית הספר עשוי להיחשב אחראי לשלומם של התלמידים בו כל זמן שהם שוהים בתחומיו. לצורך כך, בתי ספר עשויים להעסיק אנשי אבטחה שונים, לבנות גדרות סביב המוסד, לארגן בדיקות אקראיות לכלי נשק ועוד.
• בריאות: בית הספר עשוי להיחשב אחראי לבריאותם של התלמידים, כל זמן שהם שוהים בתחומיו. לצורך העניין ניתן להחזיק תיק רפואי מלא של כל תלמיד, כמו גם אחות או צוות רפואי מצומצם לטיפול במקרים של מחלות או פציעות.
• תזונה: בית הספר עשוי להידרש לספק ארוחה לתלמידיו במהלך שהותם במקום. בבתי ספר אינטרניים לעתים מוקמת קפיטריה לצורך הדבר, ובפנימיות כולל המבנה חדר אוכל.

(ויקיפדיה- ערך "בית ספר")

אך האם האלימות מתרחשת רק בבית הספר?

עם התפתחות הטכנולוגיה בעשורים האחרונים והתפתחות האינטרנט, התפתחה גם דרך התקשורת וירטואלית בצורה של רשת חברתית. פייסבוק, טוויטר, וואטס אפ וכד' המאפשרות לבני הנוער לשתף, להגיב, להעביר מסרים וכו', בעוד שבעבר נעשה השיתוף על ידי פתקים שעברו מיד ליד מתחת לשולחנות בבית הספר.

הדור שנולד ישירות לעידן האינטרנט, החליף את סוג התקשורת  הבין אישי בתקשורת וירטואלית ועושה בו שימוש לרעה.

האפשרות שיש לכל אחד להישאר בשם ובזהות בדויה, גורמת להם לפגוע, להשמיץ ולהטריד מבלי לפחד שמעשיהם יובילו לעונש חמור.
נושא הבריונות והאלימות ברשת הוא נושא מטריד ביותר.
ברינות ברשת מוגדרת גם כפגיעה מקוונת, פעילות תוקפנית מכוונת וגלוייה שמטרתה לפגוע באדם אחר באמצעות האינטרנט ובאמצעי תקשורת נוספים (Ybarra and Mitchell 2004; Smith et al. 2008).
לפני ימים מספר צפיתי בסרט "בריונות ברשת". בריונות המתרחשת ברשת וממשיכה בין כותלי בית הספר.
הסרט הנותן תמונה רחבה על ההתמודדות של הקורבן והמשפחה במקביל לאוזלת היד של בית הספר והמשטרה.

     

   

בארץ אין חקיקה נגד בריונות ברשת אך עבירות מסוג זה ניתן לאכוף בעזרת חוקים אחרים כמו: חוק הגנת הפרטיות וחוק לשון הרע. עדיין זה לא פיתרון כאשר מול המחשב יושב אדם בעל זהות בדויה..
למערכת החינוך ולמשפחה יש תפקיד מרכזי בהקטנת התופעה. בית הספר צריך לדאוג לאקלים מתאים שיסייע בהפחתת האלימות ולמתן כלים כיצד להימנע מבריונות ברשת וכיצד עליהם לפעול כאשר נתקלים בכזו.
בשנת 1998, הקים שר החינוך דאז יצחק לוי ועדה שתבחן דרכים לצמצום האלימות בבתי הספר.
הוועדה הגישה הצעה לתוכנית והמלצות שבהן הושם דגש על אחריות המנהל וצוות בית הספר בבניית תוכנית מערכתית שתשרת את המטרה.
בתקווה לעתיד טוב יותר...? לפי הסרט הבא אולי לא... 
אני יודעת שבתור אמא מצפים לי לילות שינה...