גאדג'ט, html, web1, web 2 ... עד לפני חצי שנה נשמעו לי כמו שמות של חב' הייטק. שלטים ענקיים שמתנוססים על מגדלים ברחבי העיר...
70% מהסטודנטים שהשימוש במילים אלו הוא שיגרתי עבורם, הצליחו להלחיץ אותי...
70% סטודנטים שלעולם לא יבינו שיש אנשים שהמילים האלו, לא מעוררות בהם שום עניין אלא יותר תחושה של חוסר עניין ולפעמים אפילו חרדה. וחרדה, מכל סוג שהוא, גורמת בסופו של דבר להימנע ממצבים יומיומיים רגילים ולחשש מביצוע של פעולות מסוימות כך שעל אף הנוחות והיעילות, הם מתעקשים לעשות הכל כמו פעם..
במאה ה-21, במיוחד ב-2 העשורים האחרונים, מתקדמת הטכנולוגיה בקצב מהיר בעוד אני, נשארת מאחור.
אני מסתכלת על בני בן ה-10, נפעמת מהמהירות הבלתי מוסברת בה הוא מתפעל את המחשב, מהידע הרב שיש לו.
אני שואלת את עצמי, מהיכן רכש את כל הידע הזה? ולא יכולה שלא להיזכר באמא שלי שתחייה. איך צחקתי עליה אז לפני 20 שנה שלא ידעה למצוא את כפתור ה- PLAY במכשיר הווידאו.
מדהים עד כמה משפטים כמו: "לא שייכים לדור הזה" ו"מבוגרים מידי מכדי ללמוד", היו ועודם רלוונטיים לחיי.
אז איך הגעתי למצב הזה? האם אני סובלת מחרדה טכנולוגית?
"טכנופוביה- (מיוונית בעת מפני טכנולוגיה) הימנעות קיצונית מפני שימוש בטכנולוגיה ומפני רכישת מיומנויות טכנולוגיות" (ויקיפדיה)
אז אולי אין לי בעת מפני טכנולוגיה, אך בהחלט יש חשש. קיים פחד..
חכמינו מעבר לים קבעו: "join them if you can't beat them" (אם אינך יכול להילחם בהם - הצטרף אליהם)
וזה מה שהחלטתי לעשות... אין ברירה אחרת, זהו קרב אבוד מראש מול הילדים המשתנים משנה לשנה מול עינינו המורים. הם נולדים וגדלים לתוך השינוי בעוד שאצלי השינוי מנסה להתגנב אל חיי
ג. סלומון (2000) כתב בספרו: "טכנולוגיה וחינוך בעידן המדע" (פרק ראשון- לא על המחשב לבדו) "וכי אפשר שבעידן שבו כל תלמיד יכול לפתוח בעצמו דוכן פרטי על גבי אוטוסטרדת המידע, לגשת אל מאגרי המידע של ספריית הקונגרס....ימשיכו בבית ספר הגיר והלוח למשול בכיפה?, לפיכך, מן הדין שהחינוך ייתן למחשב את המקום הראוי לו בחדר הכתה"
אני חושבת כי חובתם של המורים להיות פתוחים לשינוי המתרחש, להכיר את תלמידיהם ואת השינוי שחל בהם בעקבות התעצמות הטכנולוגיה על מנת לצמצם את הפער בידע, במיומנות ובשליטה שיש לתלמידים בעולם הווירטואלי לעומת זה של המורים....
אני יודעת שאני, הולכת לעבוד על זה....
"אנחנו פוחדים מהדברים שאנחנו לא מכירים רק משום שאנחנו לא מכירים אותם" (לינדה סו פארק-"כד החרס השבור")
70% מהסטודנטים שהשימוש במילים אלו הוא שיגרתי עבורם, הצליחו להלחיץ אותי...
70% סטודנטים שלעולם לא יבינו שיש אנשים שהמילים האלו, לא מעוררות בהם שום עניין אלא יותר תחושה של חוסר עניין ולפעמים אפילו חרדה. וחרדה, מכל סוג שהוא, גורמת בסופו של דבר להימנע ממצבים יומיומיים רגילים ולחשש מביצוע של פעולות מסוימות כך שעל אף הנוחות והיעילות, הם מתעקשים לעשות הכל כמו פעם..
במאה ה-21, במיוחד ב-2 העשורים האחרונים, מתקדמת הטכנולוגיה בקצב מהיר בעוד אני, נשארת מאחור.
אני מסתכלת על בני בן ה-10, נפעמת מהמהירות הבלתי מוסברת בה הוא מתפעל את המחשב, מהידע הרב שיש לו.
אני שואלת את עצמי, מהיכן רכש את כל הידע הזה? ולא יכולה שלא להיזכר באמא שלי שתחייה. איך צחקתי עליה אז לפני 20 שנה שלא ידעה למצוא את כפתור ה- PLAY במכשיר הווידאו.
מדהים עד כמה משפטים כמו: "לא שייכים לדור הזה" ו"מבוגרים מידי מכדי ללמוד", היו ועודם רלוונטיים לחיי.
אז איך הגעתי למצב הזה? האם אני סובלת מחרדה טכנולוגית?
"טכנופוביה- (מיוונית בעת מפני טכנולוגיה) הימנעות קיצונית מפני שימוש בטכנולוגיה ומפני רכישת מיומנויות טכנולוגיות" (ויקיפדיה)
אז אולי אין לי בעת מפני טכנולוגיה, אך בהחלט יש חשש. קיים פחד..
חכמינו מעבר לים קבעו: "join them if you can't beat them" (אם אינך יכול להילחם בהם - הצטרף אליהם)
וזה מה שהחלטתי לעשות... אין ברירה אחרת, זהו קרב אבוד מראש מול הילדים המשתנים משנה לשנה מול עינינו המורים. הם נולדים וגדלים לתוך השינוי בעוד שאצלי השינוי מנסה להתגנב אל חיי
ג. סלומון (2000) כתב בספרו: "טכנולוגיה וחינוך בעידן המדע" (פרק ראשון- לא על המחשב לבדו) "וכי אפשר שבעידן שבו כל תלמיד יכול לפתוח בעצמו דוכן פרטי על גבי אוטוסטרדת המידע, לגשת אל מאגרי המידע של ספריית הקונגרס....ימשיכו בבית ספר הגיר והלוח למשול בכיפה?, לפיכך, מן הדין שהחינוך ייתן למחשב את המקום הראוי לו בחדר הכתה"
אני חושבת כי חובתם של המורים להיות פתוחים לשינוי המתרחש, להכיר את תלמידיהם ואת השינוי שחל בהם בעקבות התעצמות הטכנולוגיה על מנת לצמצם את הפער בידע, במיומנות ובשליטה שיש לתלמידים בעולם הווירטואלי לעומת זה של המורים....
אני יודעת שאני, הולכת לעבוד על זה....
"אנחנו פוחדים מהדברים שאנחנו לא מכירים רק משום שאנחנו לא מכירים אותם" (לינדה סו פארק-"כד החרס השבור")
 |
| זאת אני, "על אף הנוחות והיעילות מתעקשת (עדיין) לעשות הכל כמו פעם.." |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה