יום שני, 23 בדצמבר 2013

הרבה לפני התאמת מערכת החינוך למאה ה-21.....

אחד הדברים שמשכו את תשומת ליבי השבוע הייתה כתבה בחדשות האינטרנט, על תלמידת תיכון שבחרה לשלם מחיר כבד של כישלון במבחן, כדי להביע את דעתה הכנה והאמיתית על מערכת החינוך בישראל כיום.
וכך היה: מיכל זולר תלמידת כתה י"ב ניגשה לבחינת הבגרות בספרות.
בעוד חבריה, במאמץ רב עונים על שאלות המבחן, לאחר שעשו לילות כימים על מנת לשנן את חומר הלימוד, כותבת מיכל מכתב למורתה. מכתב, בו היא כותבת מרחשי ליבה על תחושותיה ואכזבתה משיטות הלימוד הנהוגות כיום בבתי הספר.
בעזרת נפלאות הטכנולוגיה, הגיעה הכתבה גם לפייסבוק ושם עלו תגובות שונות על מעשי התלמידה עד לביקורת כלפי המערכת.
המכתב המקורי של מיכל זולר- לחצו לקריאת הכתבה המלאה

המכתב נגע לליבי. אני חושבת שנדרש אומץ רב על מנת לעשות מעשה שכזה.
במהלך לימודי התואר השני בחינוך (התמחות בתקשוב) דובר לא מעט על התאמת מערכת החינוך למאה ה-21
כל המאמרים והמחקרים דיברו על התאמת המערכת מבחינה טכנולוגית, דיברו על השינוי שעובר העולם, השינוי שעוברים הילדים. דור העתיד....


"אני חושבת כי חובתם של המורים להיות פתוחים לשינוי המתרחש, להכיר את תלמידיהם ואת השינוי שחל בהם בעקבות התעצמות הטכנולוגיה על מנת לצמצם את הפער בידע, במיומנות ובשליטה שיש לתלמידים בעולם הווירטואלי לעומת זה של המורים...." (ציטוט שלי רשומה מס' 2 4.5.2013)

"שילוב התקשוב בחינוך,יצמצם את הפער ויהפוך את בית הספר לרלוונטי מתמיד בחיי הילדים."
(ציטוט שלי רשומה מס' 3 11.5.2013)

ציטוטים אלה שנלקחו מרשומות קודמות בבלוג, גרמו לי לחשוב...
אז נכון, שהעולם משתנה לנגד עינינו ולטכנולוגיה משקל רב מאוד על חיינו, ואני עדיין חושבת ששינוי טכנולוגי בבית הספר הוא בלתי נמנע. 
אך לפני כל זה... צריך לדעת לאתגר, לגרום לתלמידים לחשוב, להשוות, להביע דעה ולנמק אותה,לשאול שאלות ולהסיק מסקנות. ועוד.. כלומר אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה .


המכתב של מיכל הוא כנראה צעקה לשינוי. חשוב לבדוק האם מיכל היא התלמידה היחידה שמרגישה וחושבת כך או האם היא מייצגת את דעתם של תלמידים רבים? האם קיים סיכוי שאנו, נציגי המערכת, לא מספקים את ה"סחורה" ללקוח? 

ברשומה שלי שנכתבה בתאריך 20.8.2013 התפעלתי משר החינוך החדש שי פירון שדיבר על שינוי:

"אני לא שר של מבנה, אני שר של תוכן" אלו מילותיו של השר.. אם נכנסים לעומקו של המשפט, אפשר להבין אותו בכמה דרכים. אני בחרתי לפרש אותו ששר החינוך לא מתכוון להתעסק ברפורמות שישנו את מבנה המערכת אלא יתעסק במה יהיה בתוכה.
כמעט בכל הבלוגים שכתבתי דיברתי על השינוי שמערכת החינוך צריכה לעשות מבחינה טכנולוגית על מנת להתאים את עצמה לדור של היום. שר החינוך גם הוא מדבר על שינוי, אך שינוי אחר. משהו של הלב... לחלום, לאתגר, לסקרן, להרגיש, לגעת... הוא מאמין במה שהוא אומר וזה בדיוק מה שהוא עושה. ואני מאמינה לו. (ציטוט שלי על דבריו של שר החינוך )



אני מאחלת למיכל ולחבריה ואפילו לנו המורים, שמכתב זה לא יפול על אוזניים ערלות.



יום שבת, 14 בדצמבר 2013

החרדה דופקת שוב על דלתי והכל בגלל שיעור סינכרוני..

השבוע קראה לי המנהלת לחדרה בחיוך ושמחה. חיוך ושמחה אלה סימנים של משהו טוב. לא?
הבשורה היתה שבמסגרת שיעור סינכרוני בנושא: "ניהול פיננסי" בו יקחו חלק תלמידי כיתות ב' מכמה בתי ספר בפתח תקווה, היא חשבה עלי והחליטה לצרף אותי.
קודם כל, זה תמיד טוב שמישהו חושב עליך. שנית, אני מתחילה לראות שיש תמורה ללימודי התואר השני ברמה הבית ספרית (כי ברמה הכיתתית ובמסגרת היכולות של הגיל הצעיר התמורה כבר נראית לעין).
השילוב בין שני הביטויים "למידה סינכרונית" ו"ניהול פיננסי" גרמו לי להרגיש כאילו אני בארץ זרה ומדברים איתי סינית.
כן, קשה להודות בזה אך הניהול הפיננסי הוא לא החלק שלי בשותפות עם בן זוגי.
ומה זו בכלל למידה סינכרונית?

"למידה סינכרונית מבוססת על אינטראקציה מידית בין שותפי השיחה\שיעור. המורה והתלמיד מבצעים פעילות גומלין בעת ובעונה אחת" (מוטי קניאל, 2000 מתוך האתר:http://www.edu-negev.gov.il/tapuz/motytp/elr/format.htm)

ואז חזרה החרדה.... כל החרדה מפני הטכנולוגיה עליה כתבתי במהלך השנה האחרונה ואף הצלחתי להתגבר עליה, חזרה כאילו תמיד הייתה שם, מחכה להזדמנות לצוף ולעלות שוב מעל לפני השטח.

שיעור סינכרוני הוא משהו חדש עבורי. התנסיתי בו פעם אחת בלבד כאשר אני בצד הלומד, מהבית, עם בחירה שלי לא להתקין מצלמה ולא לקחת חלק פעיל בו. בחירה שלי לשבת ורק להקשיב...
והנה, הכתה אותה אני מחנכת עומדת להצטרף לשיעור כזה. נכון, שוב אהיה בצד הלומד אך עלי לכוון ולתמוך ב-34 תלמידים..
כן, אני מודה יש בי חששות ולא מעט. כן, אני מודה יש לי את כל הסימפטומים האפשריים לחרדה..
ההבדל היחיד מבעבר הוא שאני לא פוחדת להתנסות. אני אעשה את זה באומץ כאשר בתוך הראש שלי אריץ בלי הפסקה את  המשפטים: אני יכולה, אני מסוגלת וזה לא חייב להיות מושלם...!

דוגמא לשיעור סינכרוני בבית ספר "ברנר" בהרצליה


                    



יום שבת, 7 בדצמבר 2013

תקשורת בין אישית בצל הטכנולוגיה..

סמסטר רביעי ואחרון החל... איזו התרגשות, איזה פחד..
בסמסטר הזה ארבעה קורסים...
קורס אחד מלחיץ במיוחד והוא הסמינריון. כשנסיים את המטלה הסופית נוכל לנשום לרווחה, לדעת שזה מאחורינו ואף להרגיש סוג של ריקנות בימים  שפתאום התפנו.
שניים מהם, מאוד מזכירים את הקורסים שהיו במהלך שלושת הסמסטרים האחרונים, כי כשלומדים לתואר בחינוך עם התמחות בתקשוב, הם חייבים להיות קשורים לטכנולוגיה באיזושהי דרך..
וקורס אחד נראה כאילו לא שייך....איפה הטכנולוגיה? איפה התקשוב?  למה לבזבז את הזמן?                                     כך לפחות זה היה נראה לי בהתחלה...

"היבטים לתקשורת בין אישית בחינוך" של ד"ר הדס וייס
אין לו שום נגיעה ולו הקלה ביותר לטכנולוגיה..
"תקשורת בין אישית כוללת תקשורת מילולית ולא מילולית ויש לה משמעות רבה להצלחה בחיים. כלומר השילוב בין היכולת להעביר מאדם לאדם באופן מוצלח מידע, כוונות, רצון או רגש עם היכולת להבין אותם נכון.
כישורי תקשורת בין אישית חיוניים להתנהלות בריאה ונכונה של החיים המקצועיים, חיי החברה וחיי המשפחה (יחסים עם הילדים, עם ההורים, עם אחים ואחיות או עם בן\בת הזוג)." (ד"ר אורן חסון מתוך האתר: שפת גוף ותקשורת בין אישית)

תקשורת בין אישית....האם לא איבדנו אותה בדרך כשהטכנולוגיה נכנסה לחיינו בסערה?
זה בדיוק הקורס שהיה חסר לי בתוך כל ההצפה הטכנולוגית בזמן האחרון.

אם נעצור לרגע ונחשוב, כהורים, איזה סוג של מערכת יחסים אנו מנהלים עם ילדינו? מתי בפעם האחרונה ישבנו בחברתם וניהלנו שיחה רצינית על הרגשות שלהם? החלומות שלהם? 
וכמורים? מהי מערכת היחסים שלנו עם תלמידנו? האם התלמידים מרגישים ביטחון ואמון לבוא לשוחח איתי? האם אדע לנהל את השיחה בינינו כדי שירגישו נוח לבוא בפעם הבאה שירגישו צורך? איך בכלל מנהלים שיחה כזאת? איך יוצרים את האמפתיה לכל תלמיד?

"אמפתיה- הכרה באופן ספציפי ומדוייק את נקודת ראותו הסובייקטיבית המורכבת של הזולת ולבטא זאת באופן שהזולת ירגיש שהובן" (אוסטרויל, 1995 מתוך אתר שפינ"ט)

תוך כדי ביצוע אחת המטלות בקורס "ביקרתי" באתר שפינ"ט (אתר השירות הפסיכולוגי ייעוצי) כדי לקרוא על תקשורת בין אישית בין מורה לתלמיד.

"חשיבות רבה נודעת לקשר האישי בין מורים לתלמידים בשל השפעתו על מהלך ההתפתחות של התלמיד. קשר מיטבי מספק את צורכי ההתקשרות הבסיסיים הנחוצים ליצירת יחסי ביטחון ואמון בסיסי ומשפיע על התפתחות הדימוי העצמי" (דיאלוג מורה- תלמיד\ מתווה לשיחות אישיות בין מורים ותלמידים, השירות הפסיכולוגי, 2008)

"השיחה האישית היא אחד הכלים המרכזיים העומדים לרשותו של המורה בעבודתו החינוכית עם תלמידיו. מטרת השיחה האישית היא יצירת קירבה, אמפתיה יחסי ידידות ותמיכה בין המורה לתלמיד" .
בכל מקום שקראתי, דיברו הכותבים על 4 שלבים עיקריים בשיחה בין מורה לתלמיד
1. הקשבה ושיקוף
2. שלב הסיכום
3. שלב האישוש\הבנה
4. שלב האמפתיה
לקריאה על הנושא באתר שפינ"ט-לחצו
התעמקות בנושא פתחה לי פתח למחשבה. מחשבה על עצמי. איך אני כהורה? כמורה? מהן נקודות החוזק שלי בנושא ומהן הנקודות שעלי לחזק? סוג של ריפלקציה שעשיתי עם עצמי. יש הרבה נקודות חוזק.. ויש מה לשפר...


תודה לד"ר הדס וייס על רגע של שפיות בתוך ההוריקן שקצת נסחפתי בו לאחרונה...