סמסטר רביעי ואחרון החל... איזו התרגשות, איזה פחד..
בסמסטר הזה ארבעה קורסים...
קורס אחד מלחיץ במיוחד והוא הסמינריון. כשנסיים את המטלה הסופית נוכל לנשום לרווחה, לדעת שזה מאחורינו ואף להרגיש סוג של ריקנות בימים שפתאום התפנו.
שניים מהם, מאוד מזכירים את הקורסים שהיו במהלך שלושת הסמסטרים האחרונים, כי כשלומדים לתואר בחינוך עם התמחות בתקשוב, הם חייבים להיות קשורים לטכנולוגיה באיזושהי דרך..
וקורס אחד נראה כאילו לא שייך....איפה הטכנולוגיה? איפה התקשוב? למה לבזבז את הזמן? כך לפחות זה היה נראה לי בהתחלה...
"היבטים לתקשורת בין אישית בחינוך" של ד"ר הדס וייס
אין לו שום נגיעה ולו הקלה ביותר לטכנולוגיה..
"תקשורת בין אישית כוללת תקשורת מילולית ולא מילולית ויש לה משמעות רבה להצלחה בחיים. כלומר השילוב בין היכולת להעביר מאדם לאדם באופן מוצלח מידע, כוונות, רצון או רגש עם היכולת להבין אותם נכון.
כישורי תקשורת בין אישית חיוניים להתנהלות בריאה ונכונה של החיים המקצועיים, חיי החברה וחיי המשפחה (יחסים עם הילדים, עם ההורים, עם אחים ואחיות או עם בן\בת הזוג)." (ד"ר אורן חסון מתוך האתר: שפת גוף ותקשורת בין אישית)
תקשורת בין אישית....האם לא איבדנו אותה בדרך כשהטכנולוגיה נכנסה לחיינו בסערה?
זה בדיוק הקורס שהיה חסר לי בתוך כל ההצפה הטכנולוגית בזמן האחרון.
אם נעצור לרגע ונחשוב, כהורים, איזה סוג של מערכת יחסים אנו מנהלים עם ילדינו? מתי בפעם האחרונה ישבנו בחברתם וניהלנו שיחה רצינית על הרגשות שלהם? החלומות שלהם?
וכמורים? מהי מערכת היחסים שלנו עם תלמידנו? האם התלמידים מרגישים ביטחון ואמון לבוא לשוחח איתי? האם אדע לנהל את השיחה בינינו כדי שירגישו נוח לבוא בפעם הבאה שירגישו צורך? איך בכלל מנהלים שיחה כזאת? איך יוצרים את האמפתיה לכל תלמיד?
"אמפתיה- הכרה באופן ספציפי ומדוייק את נקודת ראותו הסובייקטיבית המורכבת של הזולת ולבטא זאת באופן שהזולת ירגיש שהובן" (אוסטרויל, 1995 מתוך אתר שפינ"ט)
תוך כדי ביצוע אחת המטלות בקורס "ביקרתי" באתר שפינ"ט (אתר השירות הפסיכולוגי ייעוצי) כדי לקרוא על תקשורת בין אישית בין מורה לתלמיד.
"חשיבות רבה נודעת לקשר האישי בין מורים לתלמידים בשל השפעתו על מהלך ההתפתחות של התלמיד. קשר מיטבי מספק את צורכי ההתקשרות הבסיסיים הנחוצים ליצירת יחסי ביטחון ואמון בסיסי ומשפיע על התפתחות הדימוי העצמי" (דיאלוג מורה- תלמיד\ מתווה לשיחות אישיות בין מורים ותלמידים, השירות הפסיכולוגי, 2008)
"השיחה האישית היא אחד הכלים המרכזיים העומדים לרשותו של המורה בעבודתו החינוכית עם תלמידיו. מטרת השיחה האישית היא יצירת קירבה, אמפתיה יחסי ידידות ותמיכה בין המורה לתלמיד" .
בכל מקום שקראתי, דיברו הכותבים על 4 שלבים עיקריים בשיחה בין מורה לתלמיד
1. הקשבה ושיקוף
2. שלב הסיכום
3. שלב האישוש\הבנה
4. שלב האמפתיה
לקריאה על הנושא באתר שפינ"ט-לחצו
התעמקות בנושא פתחה לי פתח למחשבה. מחשבה על עצמי. איך אני כהורה? כמורה? מהן נקודות החוזק שלי בנושא ומהן הנקודות שעלי לחזק? סוג של ריפלקציה שעשיתי עם עצמי. יש הרבה נקודות חוזק.. ויש מה לשפר...
תודה לד"ר הדס וייס על רגע של שפיות בתוך ההוריקן שקצת נסחפתי בו לאחרונה...
בסמסטר הזה ארבעה קורסים...
קורס אחד מלחיץ במיוחד והוא הסמינריון. כשנסיים את המטלה הסופית נוכל לנשום לרווחה, לדעת שזה מאחורינו ואף להרגיש סוג של ריקנות בימים שפתאום התפנו.
שניים מהם, מאוד מזכירים את הקורסים שהיו במהלך שלושת הסמסטרים האחרונים, כי כשלומדים לתואר בחינוך עם התמחות בתקשוב, הם חייבים להיות קשורים לטכנולוגיה באיזושהי דרך..
וקורס אחד נראה כאילו לא שייך....איפה הטכנולוגיה? איפה התקשוב? למה לבזבז את הזמן? כך לפחות זה היה נראה לי בהתחלה...
"היבטים לתקשורת בין אישית בחינוך" של ד"ר הדס וייס
אין לו שום נגיעה ולו הקלה ביותר לטכנולוגיה..
"תקשורת בין אישית כוללת תקשורת מילולית ולא מילולית ויש לה משמעות רבה להצלחה בחיים. כלומר השילוב בין היכולת להעביר מאדם לאדם באופן מוצלח מידע, כוונות, רצון או רגש עם היכולת להבין אותם נכון.
כישורי תקשורת בין אישית חיוניים להתנהלות בריאה ונכונה של החיים המקצועיים, חיי החברה וחיי המשפחה (יחסים עם הילדים, עם ההורים, עם אחים ואחיות או עם בן\בת הזוג)." (ד"ר אורן חסון מתוך האתר: שפת גוף ותקשורת בין אישית)
תקשורת בין אישית....האם לא איבדנו אותה בדרך כשהטכנולוגיה נכנסה לחיינו בסערה?
זה בדיוק הקורס שהיה חסר לי בתוך כל ההצפה הטכנולוגית בזמן האחרון.
אם נעצור לרגע ונחשוב, כהורים, איזה סוג של מערכת יחסים אנו מנהלים עם ילדינו? מתי בפעם האחרונה ישבנו בחברתם וניהלנו שיחה רצינית על הרגשות שלהם? החלומות שלהם?
וכמורים? מהי מערכת היחסים שלנו עם תלמידנו? האם התלמידים מרגישים ביטחון ואמון לבוא לשוחח איתי? האם אדע לנהל את השיחה בינינו כדי שירגישו נוח לבוא בפעם הבאה שירגישו צורך? איך בכלל מנהלים שיחה כזאת? איך יוצרים את האמפתיה לכל תלמיד?
"אמפתיה- הכרה באופן ספציפי ומדוייק את נקודת ראותו הסובייקטיבית המורכבת של הזולת ולבטא זאת באופן שהזולת ירגיש שהובן" (אוסטרויל, 1995 מתוך אתר שפינ"ט)
תוך כדי ביצוע אחת המטלות בקורס "ביקרתי" באתר שפינ"ט (אתר השירות הפסיכולוגי ייעוצי) כדי לקרוא על תקשורת בין אישית בין מורה לתלמיד.
"חשיבות רבה נודעת לקשר האישי בין מורים לתלמידים בשל השפעתו על מהלך ההתפתחות של התלמיד. קשר מיטבי מספק את צורכי ההתקשרות הבסיסיים הנחוצים ליצירת יחסי ביטחון ואמון בסיסי ומשפיע על התפתחות הדימוי העצמי" (דיאלוג מורה- תלמיד\ מתווה לשיחות אישיות בין מורים ותלמידים, השירות הפסיכולוגי, 2008)
"השיחה האישית היא אחד הכלים המרכזיים העומדים לרשותו של המורה בעבודתו החינוכית עם תלמידיו. מטרת השיחה האישית היא יצירת קירבה, אמפתיה יחסי ידידות ותמיכה בין המורה לתלמיד" .
בכל מקום שקראתי, דיברו הכותבים על 4 שלבים עיקריים בשיחה בין מורה לתלמיד
1. הקשבה ושיקוף
2. שלב הסיכום
3. שלב האישוש\הבנה
4. שלב האמפתיה
לקריאה על הנושא באתר שפינ"ט-לחצו
התעמקות בנושא פתחה לי פתח למחשבה. מחשבה על עצמי. איך אני כהורה? כמורה? מהן נקודות החוזק שלי בנושא ומהן הנקודות שעלי לחזק? סוג של ריפלקציה שעשיתי עם עצמי. יש הרבה נקודות חוזק.. ויש מה לשפר...
תודה לד"ר הדס וייס על רגע של שפיות בתוך ההוריקן שקצת נסחפתי בו לאחרונה...
מירי יקרה,
השבמחקהתרגשתי מאוד לקרוא את הרשומה.
אני שואלת את עצמי את אותן השאלות כל יום.
גם אני הגעתי מהעמדה של: "מה קשור עכשיו?"
והיום, אחרי 7 שיעורים, זה הקורס שמעלה בי את רוב המחשבות, התהיות, השאלות.
תודה שהצפת את הכל.
אני מרגישה שהקורס הזה מזכיר לנו מה התפקיד שלנו באמת. בכל הרצון לענות על הצרכים הטכנולוגיים של הדור העכשווי, אנחנו שוכחות בעצם את הפן הרגשי, שאנחנו שם בשביל עוד דברים....
השבמחק