הרבה לפני התאמת מערכת החינוך למאה ה-21.....

אחד הדברים שמשכו את תשומת ליבי השבוע הייתה כתבה בחדשות האינטרנט, על תלמידת תיכון שבחרה לשלם מחיר כבד של כישלון במבחן, כדי להביע את דעתה הכנה והאמיתית על מערכת החינוך בישראל כיום.
וכך היה: מיכל זולר תלמידת כתה י"ב ניגשה לבחינת הבגרות בספרות.
בעוד חבריה, במאמץ רב עונים על שאלות המבחן, לאחר שעשו לילות כימים על מנת לשנן את חומר הלימוד, כותבת מיכל מכתב למורתה. מכתב, בו היא כותבת מרחשי ליבה על תחושותיה ואכזבתה משיטות הלימוד הנהוגות כיום בבתי הספר.
בעזרת נפלאות הטכנולוגיה, הגיעה הכתבה גם לפייסבוק ושם עלו תגובות שונות על מעשי התלמידה עד לביקורת כלפי המערכת.

המכתב המקורי של מיכל זולר- לחצו לקריאת הכתבה המלאה

המכתב נגע לליבי. אני חושבת שנדרש אומץ רב על מנת לעשות מעשה שכזה.
במהלך לימודי התואר השני בחינוך (התמחות בתקשוב) דובר לא מעט על התאמת מערכת החינוך למאה ה-21
כל המאמרים והמחקרים דיברו על התאמת המערכת מבחינה טכנולוגית, דיברו על השינוי שעובר העולם, השינוי שעוברים הילדים. דור העתיד....

"אני חושבת כי חובתם של המורים להיות פתוחים לשינוי המתרחש, להכיר את תלמידיהם ואת השינוי שחל בהם בעקבות התעצמות הטכנולוגיה על מנת לצמצם את הפער בידע, במיומנות ובשליטה שיש לתלמידים בעולם הווירטואלי לעומת זה של המורים...." (ציטוט שלי רשומה מס' 2 4.5.2013)

"שילוב התקשוב בחינוך,יצמצם את הפער ויהפוך את בית הספר לרלוונטי מתמיד בחיי הילדים." (ציטוט שלי רשומה מס' 3 11.5.2013)

ציטוטים אלה שנלקחו מרשומות קודמות בבלוג, גרמו לי לחשוב...
אז נכון, שהעולם משתנה לנגד עינינו ולטכנולוגיה משקל רב מאוד על חיינו, ואני עדיין חושבת ששינוי טכנולוגי בבית הספר הוא בלתי נמנע. 
אך לפני כל זה... צריך לדעת לאתגר, לגרום לתלמידים לחשוב, להשוות, להביע דעה ולנמק אותה,לשאול שאלות ולהסיק מסקנות. ועוד.. כלומר אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה .


המכתב של מיכל הוא כנראה צעקה לשינוי. חשוב לבדוק האם מיכל היא התלמידה היחידה שמרגישה וחושבת כך או האם היא מייצגת את דעתם של תלמידים רבים? האם קיים סיכוי שאנו, נציגי המערכת, לא מספקים את ה"סחורה" ללקוח? 

ברשומה שלי שנכתבה בתאריך 20.8.2013 התפעלתי משר החינוך החדש שי פירון שדיבר על שינוי:

"אני לא שר של מבנה, אני שר של תוכן" אלו מילותיו של השר.. אם נכנסים לעומקו של המשפט, אפשר להבין אותו בכמה דרכים. אני בחרתי לפרש אותו ששר החינוך לא מתכוון להתעסק ברפורמות שישנו את מבנה המערכת אלא יתעסק במה יהיה בתוכה.
כמעט בכל הבלוגים שכתבתי דיברתי על השינוי שמערכת החינוך צריכה לעשות מבחינה טכנולוגית על מנת להתאים את עצמה לדור של היום. שר החינוך גם הוא מדבר על שינוי, אך שינוי אחר. משהו של הלב... לחלום, לאתגר, לסקרן, להרגיש, לגעת... הוא מאמין במה שהוא אומר וזה בדיוק מה שהוא עושה. ואני מאמינה לו. (ציטוט שלי על דבריו של שר החינוך )

אני מאחלת למיכל ולחבריה ואפילו לנו המורים, שמכתב זה לא יפול על אוזניים ערלות.

החרדה דופקת שוב על דלתי והכל בגלל שיעור סינכרוני..

השבוע קראה לי המנהלת לחדרה בחיוך ושמחה. חיוך ושמחה אלה סימנים של משהו טוב. לא?
הבשורה היתה שבמסגרת שיעור סינכרוני בנושא: "ניהול פיננסי" בו יקחו חלק תלמידי כיתות ב' מכמה בתי ספר בפתח תקווה, היא חשבה עלי והחליטה לצרף אותי.
קודם כל, זה תמיד טוב שמישהו חושב עליך. שנית, אני מתחילה לראות שיש תמורה ללימודי התואר השני ברמה הבית ספרית (כי ברמה הכיתתית ובמסגרת היכולות של הגיל הצעיר התמורה כבר נראית לעין).
השילוב בין שני הביטויים "למידה סינכרונית" ו"ניהול פיננסי" גרמו לי להרגיש כאילו אני בארץ זרה ומדברים איתי סינית.
כן, קשה להודות בזה אך הניהול הפיננסי הוא לא החלק שלי בשותפות עם בן זוגי.
ומה זו בכלל למידה סינכרונית?

"למידה סינכרונית מבוססת על אינטראקציה מידית בין שותפי השיחה\שיעור. המורה והתלמיד מבצעים פעילות גומלין בעת ובעונה אחת" (מוטי קניאל, 2000 מתוך האתר:http://www.edu-negev.gov.il/tapuz/motytp/elr/format.htm)

ואז חזרה החרדה.... כל החרדה מפני הטכנולוגיה עליה כתבתי במהלך השנה האחרונה ואף הצלחתי להתגבר עליה, חזרה כאילו תמיד הייתה שם, מחכה להזדמנות לצוף ולעלות שוב מעל לפני השטח.

שיעור סינכרוני הוא משהו חדש עבורי. התנסיתי בו פעם אחת בלבד כאשר אני בצד הלומד, מהבית, עם בחירה שלי לא להתקין מצלמה ולא לקחת חלק פעיל בו. בחירה שלי לשבת ורק להקשיב...
והנה, הכתה אותה אני מחנכת עומדת להצטרף לשיעור כזה. נכון, שוב אהיה בצד הלומד אך עלי לכוון ולתמוך ב-34 תלמידים..
כן, אני מודה יש בי חששות ולא מעט. כן, אני מודה יש לי את כל הסימפטומים האפשריים לחרדה..
ההבדל היחיד מבעבר הוא שאני לא פוחדת להתנסות. אני אעשה את זה באומץ כאשר בתוך הראש שלי אריץ בלי הפסקה את  המשפטים: אני יכולה, אני מסוגלת וזה לא חייב להיות מושלם...!

דוגמא לשיעור סינכרוני בבית ספר "ברנר" בהרצליה


                    

תקשורת בין אישית בצל הטכנולוגיה..

סמסטר רביעי ואחרון החל... איזו התרגשות, איזה פחד..
בסמסטר הזה ארבעה קורסים...
קורס אחד מלחיץ במיוחד והוא הסמינריון. כשנסיים את המטלה הסופית נוכל לנשום לרווחה, לדעת שזה מאחורינו ואף להרגיש סוג של ריקנות בימים  שפתאום התפנו.
שניים מהם, מאוד מזכירים את הקורסים שהיו במהלך שלושת הסמסטרים האחרונים, כי כשלומדים לתואר בחינוך עם התמחות בתקשוב, הם חייבים להיות קשורים לטכנולוגיה באיזושהי דרך..
וקורס אחד נראה כאילו לא שייך....איפה הטכנולוגיה? איפה התקשוב?  למה לבזבז את הזמן?                                     כך לפחות זה היה נראה לי בהתחלה...

"היבטים לתקשורת בין אישית בחינוך" של ד"ר הדס וייס
אין לו שום נגיעה ולו הקלה ביותר לטכנולוגיה..
"תקשורת בין אישית כוללת תקשורת מילולית ולא מילולית ויש לה משמעות רבה להצלחה בחיים. כלומר השילוב בין היכולת להעביר מאדם לאדם באופן מוצלח מידע, כוונות, רצון או רגש עם היכולת להבין אותם נכון.
כישורי תקשורת בין אישית חיוניים להתנהלות בריאה ונכונה של החיים המקצועיים, חיי החברה וחיי המשפחה (יחסים עם הילדים, עם ההורים, עם אחים ואחיות או עם בן\בת הזוג)." (ד"ר אורן חסון מתוך האתר: שפת גוף ותקשורת בין אישית)

תקשורת בין אישית....האם לא איבדנו אותה בדרך כשהטכנולוגיה נכנסה לחיינו בסערה?
זה בדיוק הקורס שהיה חסר לי בתוך כל ההצפה הטכנולוגית בזמן האחרון.

אם נעצור לרגע ונחשוב, כהורים, איזה סוג של מערכת יחסים אנו מנהלים עם ילדינו? מתי בפעם האחרונה ישבנו בחברתם וניהלנו שיחה רצינית על הרגשות שלהם? החלומות שלהם? 
וכמורים? מהי מערכת היחסים שלנו עם תלמידנו? האם התלמידים מרגישים ביטחון ואמון לבוא לשוחח איתי? האם אדע לנהל את השיחה בינינו כדי שירגישו נוח לבוא בפעם הבאה שירגישו צורך? איך בכלל מנהלים שיחה כזאת? איך יוצרים את האמפתיה לכל תלמיד?

"אמפתיה- הכרה באופן ספציפי ומדוייק את נקודת ראותו הסובייקטיבית המורכבת של הזולת ולבטא זאת באופן שהזולת ירגיש שהובן" (אוסטרויל, 1995 מתוך אתר שפינ"ט)

תוך כדי ביצוע אחת המטלות בקורס "ביקרתי" באתר שפינ"ט (אתר השירות הפסיכולוגי ייעוצי) כדי לקרוא על תקשורת בין אישית בין מורה לתלמיד.

"חשיבות רבה נודעת לקשר האישי בין מורים לתלמידים בשל השפעתו על מהלך ההתפתחות של התלמיד. קשר מיטבי מספק את צורכי ההתקשרות הבסיסיים הנחוצים ליצירת יחסי ביטחון ואמון בסיסי ומשפיע על התפתחות הדימוי העצמי" (דיאלוג מורה- תלמיד\ מתווה לשיחות אישיות בין מורים ותלמידים, השירות הפסיכולוגי, 2008)

"השיחה האישית היא אחד הכלים המרכזיים העומדים לרשותו של המורה בעבודתו החינוכית עם תלמידיו. מטרת השיחה האישית היא יצירת קירבה, אמפתיה יחסי ידידות ותמיכה בין המורה לתלמיד" .
בכל מקום שקראתי, דיברו הכותבים על 4 שלבים עיקריים בשיחה בין מורה לתלמיד
1. הקשבה ושיקוף
2. שלב הסיכום
3. שלב האישוש\הבנה
4. שלב האמפתיה
לקריאה על הנושא באתר שפינ"ט-לחצו
התעמקות בנושא פתחה לי פתח למחשבה. מחשבה על עצמי. איך אני כהורה? כמורה? מהן נקודות החוזק שלי בנושא ומהן הנקודות שעלי לחזק? סוג של ריפלקציה שעשיתי עם עצמי. יש הרבה נקודות חוזק.. ויש מה לשפר...


תודה לד"ר הדס וייס על רגע של שפיות בתוך ההוריקן שקצת נסחפתי בו לאחרונה...

מהיכן אני באה ולאן אני הולכת- מילות סיכום

אם היו אומרים לי לפני שנה שהיום אהיה בדיוק במקום הזה, הייתי מצחקקת בחוסר אמונה.
אני עוד זוכרת את התאריך 27.10.2012 שהגעתי למכללה בפעם הראשונה. הייתה התרגשות גדולה אך בעיקר חוסר אונים.  מיד היה ניתן לראות מי מהסטודנטים מגיע פעם ראשונה למכללה (כמוני) ומי זה כבר לו הסמסטר האחרון.
והנה היום אני סוגרת 3 סמסטרים של לימודים ועדיין לא מאמינה.  מחכה לתחילתו של הסמסטר הרביעי והאחרון, להסתכל סביב בחצר המכללה ולנחש מיהם החדשים שנמצאים במקום בו הייתי לפני שנה.

הסמסטר הראשון עבר. (היום אני יכולה לומר ורק בדיעבד- בקלות רבה...).
ואז בסמסטר השני נאלצתי להתמודד עם משימה שבהרבה מובנים הייתה קשה לי. כתיבת בלוג. כבר נתקלתי בבלוגים באינטרנט אך לא היה לי מושג שאהיה מסוגלת לנהל אחד כזה.

קושי ראשון-הכתיבה לא באה לי בקלות אם אני לא מוציאה את רחשי ליבי.
קושי שני- פחד מהמחשב... איך עושים את זה על מה לוחצים? (בדיוק כמו שכתבתי ברשומה הראשונה בבלוג)

אבל, הפלא ופלא... במהלך השנה האחרונה למדתי המון דברים חדשים שגרמו לי להתפתחות וצמיחה בתחום התקשוב. בשנה שעברה הציעה לי מקבילתי להעביר את אסיפת ההורים הראשונה בעזרת מצגת power point סירבתי בעדינות רק מתוך פחד שלא אסתדר. אני יכולה להגיד שהשנה העברתי את אסיפת ההורים בעזרת מצגת שנערכה בתוכנת emaze (ותודה לאסתי על ההיכרות עם התוכנה)

גם כתיבת הבלוג לא הלכה כל כך בקלות...
לפעמים הרעיון לכתיבת פוסט שבועי בושש לבוא, ולפעמים קפצו כל כך הרבה רעיונות שפשוט לא ידעתי במה לבחור.
היו פעמים שהי לי "סלט" בתוך הראש מרב מידע והתקשיתי לברור את העיקר מתוך התפל.
והיו פעמים שבתוך כל המטלות היומיות- עבודה, ילדים, לימודים וכו' כתיבת בלוג נראתה כמו עול מיותר.
אך סך הכל אני חושבת שהתמודדתי עם זה לא רע.. ויכול להיות שאמשיך.. יכול להיות שאחכה שירד הלחץ ואנהל בלוג בנושא אחר.. מי יודע? הכל אפשרי...
וכמו שציטטתי בראש הבלוג:
"המקום שבו נמצאים הפחדים הגדולים ביותר שלך, הוא גם המקום שבו נמצאת יכולת הצמיחה הגדולה ביותר שלך.." (רובין שארמה)

ואני עומדת מאחורי כל מילה....
ושיהיה לי בהמשך.. בהצלחה!

סרטן ומכשירים סלולאריים..

במסגרת אופק חדש, מקבלים המורים מס' שעות שהות בשבוע.
את השעות הללו אמורים המורים לנצל לתועלתם לעבודה שוטפת בענייני הכתה ובית הספר שבעבר נעשתה בבית.
אז עכשיו זו תחילת השנה, והרבה עבודה לעשות בשעות אלה, עדיין אין, אז קורה שאנו מוצאות את עצמנו משוחחות על נושאים שונים המשותפים לנו או סתם סיפורים חמים שקרו בארץ ובעולם.

השבוע נערכה שיחה בנושא שאינו נעים במיוחד. אחת המורות שיתפה על מחלת הסרטן שפקדה את בעלה והצטרפו אליה סיפורים שונים של מורות נוספות. חלקן התמודדו עם דברים דומים וחלקן סיפרו על הפחד והחרדה שתקפו אותן בעקבות הגילויים שהחלו כבר בסוף השנה שעברה.
בעוד אנו מדברות ומשתפות, גילינו כי בעצם מחלת הסרטן היא נושא משותף להרבה מאוד אנשים.
אחד הדברים שעלו הייתה השאלה: "מאיפה זה בא?", "למה זה קורה?" "מה גורם לזה?"
אז יש מספר גורמים אפשריים למחלה, הנה כמה שמצאתי באתר "cancer help"

האסטרטגיה הראשונה למניעת סרטן מובנת מאליה: ככל שהדבר ניתן, עליכם לנטרל (או לפחות להפחית) את החשיפה שלכם לקרצינוגנים (חומרים שידוע כי הם מגבירים את הסיכוי שלנו לפתח סרטן). למרות שנדמה לנו שזה מובן מאליו, קל יותר לומר את הדברים הללו מאשר לבצע אותם בדרך למניעת סרטן.

מניעה - החיים כמשל לפזל

 

1        הפסיקו לעשן! עשן הסיגריות הוא הקרצינוגן החזק ביותר הפסקת עישון מונעת סרטן, שאליו נחשפים רבים מאיתנו. למרות שהניקוטין הוא חומר ממכר מאוד, עלינו להיאבק בכל כוחותינו כדי להיפטר ממנו ומכל הקרצינוגנים הנוספים שנמצאים בעשן הסיגריות. ידוע, שבגופם של מעשנים, מתחוללת עליה עצומה במספר הרדיקלים החופשיים. בדומה לכך, גם עישון פסיבי ראו ידיעה אודות עישון פאסיבי וכן עישון וסרטןהוא גורם חשוב לנזק חמצוני, אם כי במידה פחותה. תוכלו להעלות שאלות נוספות בפורום גמילה מעישון

2        צמצמו את חשיפתכם לקרינת השמש. הוכח, שהקרינה העל-סגולה מסוג UVA ו-UVB, מסרטנת. אני ממליץ בחום, שתשתמשו בקרם הגנה שמכיל מסנן קרינה כנגד שני הסוגים הללו של קרינת השמש לומדים עלמניעת נזקי השמש. נדרשת מכם משמעת יומית, שאסור לכם לוותר עליה. הורים, הגנו על ילדיכם! בואו ללמוד עוד אודותהשפעות בריאותיות מקרינת השמש כדי שתוכלו להימנע מסרטן.

3        שימרו על ילדיכם והגנו עליהם מפני קרינה אלקטרומגנטית. הוכח כי קרינה אלקטרו מגנטית והשימוש בטלפונים סלולאריים וטלפונים אלחוטיים גורמים לנזקי בריאות חמורים מאד. בואו ללמד עוד על קרינה וילדים וכיצד לשמור על בריאות ילדינו מפני קרינת הטלפון הסלולארי.

4        הקפידו על תזונה דלת שומן. ידוע, שצריכה מוגזמת של שומן מהמזון, מביאה לנזק חמצוני. עובדה זו תקפה במיוחד, אם לא צורכים כמות הולמת של נוגדי חמצון באותה ארוחה. עלינו לוודא שאנו מפחיתים את צריכת השומן הרווי מהמזון, אוכלים לפחות 7 מנות של פירות וירקות וצורכים יותר מ-35 גרם של סיבים תזונתיים ביום. (אני יודע שכבר שמעתם את כל זה בעבר, אבל רק 9% מהאוכלוסייה מיישמים את ההמלצות הללו!). רוצים לקבל מידע נוסף כנסו למדור מאמרים בתזונה נכונה, תוכלו גם להעשיר את הידע שלכם במדור דיאטה כאורח חיים ואף להעשיר את המטבח שלכם במגוון מתכוני בריאות טעימים.

5        הישמרו מפני קרצינוגנים אחרים. כל עוד אתם יכולים, פעלו בצורה שתפחית את החשיפה שלכם לגורמים מחוללי סרטן, כגון:קרינה, חומרי הדברה שונים, אזבסט, פחמים ראה מאמר אודות סרטן ומנגל, פיח וכולי. תוכלו לעשות זאת, אם תטהרו את סביבת הבית שלכם מהגורמים הללו, תוכלו לקרוא עוד על תסמונת הבניין החולה.

6        סימפטומים למחלות. מחקרים רבים בעולם מוכיחים כי הישנות של סימפטומים למחלות מסוימות עלולים להצביע באופן חד משמעי על הימצאות של סרטן , לעיתים באופן עקיף סימפטומים אלו עלולים להוציא אותנו משלוות היום יום שלנו אך לעודד אותנו לטפל בעצמנו ולבצע את הבדיקות הראויות בכדי להימנע ממחלת הסרטן.

7        בדיקות רפואיות לאבחון סרטן . אל תחכו לדקה ה-90 היבדקו עוד היום ע"י כך תוכלו להימנע ממחלת הסרטן ואף לעצור את הנגע הסרטני בזמן וזאת ע"י בדיקות לאבחון סרטן , בדיקות אשר מוכרות לכולנו מחיי היום יום ויוכלים לעזור לנו להימנע ולשאוף לעתיד טוב יותר שלנו ושל בני ביתנו.

     למרות שקיימות מס' אפשרויות בכל זאת המשך שיחת המורות סבבה סביב הסיבה שהכל קשור לטכנולוגיה...

הטלפונים הסלולאריים שנכנסו לחיינו המיקרוגל וכו'  

יש אנשים שבחרו להוציא את המכשירים בעלי הקרינה מהבית. אך האם נוכל לוותר על המכשירים הסלולאריים?

האם הם באמת הגורמים העיקריים להגדלת הסיכויים לחלות במחלת הסרטן?

מחקר בין לאומי בשם interphon הנערך בכ- 13 מדינות בעולם ביניהן גם ישראל, הוקם כדי לבדוק האם קיים קשר בין המכשירים למחלת הסרטן. תוצאות המחקר טרם פורסמו.

מחקר נוסף שנערך בארץ במימון האגודה למחלת הסרטן, גילה כי אכן קיים קשר בין השניים ופרסם המלצות כיצד יש להפחית בשימוש במכשירים אלה בעיקר בקרב ילדים.

השיחה בחדר המורים היתה מאוד מעניינת..

העולם לא יוכל אף פעם לחזור אחורה בזמן לעידן בו הסתדרנו גם ללא טכנולוגיה מהסוג הזה. כנראה שנצטרך ללמוד להתמודד עם ההשלכות הקשות.

אני מרגישה כי העולם נמצא במין מעגל שלא נגמר של שימוש במכשירים בעלי קרינה- מחלות\השלכות-שימוש במכשירים טכנולוגיים ברפואה כדי להבריא-וכו'...

שני צדדים למטבע....

תמונה 1 הפסקת חשמל שנת 1984 אני בת 10...
שהאור לא יחזור לעולם..... כל המשפחה יושבת סביב השולחן עם נרות משוחחים ומשחקים. אבא, אמא וששה ילדים...
תמונה 2 הפסקת חשמל שנת 2013.... הסטריה....כל אחד והדמיון שלו....

אם אחזור ואקרא את הפוסטים הקודמים שלי, אגלה כי ברובם התמקדתי  בצד הטוב של הטכנולוגיה,  ביתרונות שלה ובמשמעות שלה עבור החברה בכלל ועבור המורים בפרט.
אם נתייחס לרגע לתחום הרפואה, אין ספק שהתפתחות הטכנולוגיה סייעה לה מבחינת מיכשור המאפשר לשפר את איכות חייהם של חולים רבים ואף להציל חיים. קחו לדוגמא את כריסטופר ריב, מי לא מכיר את סופרמן האגדי הבנוי לתפארת, מציל את העולם מאוייבים המעוניינים להשמידו, השתמש באמצעים טכנולוגיים על מנת לתפקד ולתקשר עם העולם לאחר שנפל מסוסו והפך משותק בכל גופו.  גם סטיבן הוקינג הפיזיקאי החולה במחלת ניוון שרירים, לא היה יכול להמשיך לעסוק בתחומו אילולא היה משתמש באמצעים טכנולוגיים. בארבעת החודשים האחרונים לא היה אחד שלא הכיר את ראובן גוגמן אבא של לבנה, שהיתה אחת ממשתתפי התוכנית "האח הגדול" ששודרה בפריים טיים בערוץ 2 שגם הוא חולה במחלת ניוון שרירים אך הצליח לתקשר ולשרוד באמצעות הטכנולוגיה...
בעקבות השינוי שחווה העולם בכלל ובני הנוער בפרט מבחינה טכנולוגית, גם בתחום החינוך ניתן לראות את יתרונותיה של התעצמות הטכנולוגיה.
התלמידים כיום יכולים לספק את סקרנותם בעקבות מידע רב נגיש וזמין בכל עת ומקום ולהעשיר את עצמם בנשאים המעניינים אותם, להיות חלק מעולם שלם ולא רק חלק ממדינה, ליצור קשרים עם בני נוער שונים ברחבי תבל ולהיות חלק מהתהליכים המתרחשים בעולם.
למידה מרחוק מאפשרת גם לילדים חולים ולבעלי מוגבלויות להיות בעניינים. במיוחד שהיא מתרחשת בסביבה הטבעית שלהם.
גם מורים רבים משתמשים ביתרונות אלה. שימוש בטכנולוגיה כמו: סרטונים, מצגות, רשתות חברתיות וכו' יכולים להעשיר את השיעור ולהעצים את החוויה.

אך כמו בכל דבר בחיים גם לטכנולוגיה יש חסרונות.
אם דיברנו על יתרונות הטכנולוגיה ברפואה, אוכל לתת דוגמא אישית מאוד איך התעצמות הטכנולוגיה היוותה עבור אבי ז"ל חיסרון גדול מאוד. מכונת הדיאליזה, בהחלט מאריכה חיים! אך האם נרצה להאריך חיים בכל מצב? גם אם איכות חייו ירודה מאוד....?
מה עם איכות הסביבה? התעצמות הטכנולוגיה החמירה את בעיית החור באוזון, הביאה לזיהום מקורות מים ולדלדול במשאבי טבע.
אפילו האבטלה גדלה.. בהרבה מקומות עבודה שעיקרם הוא שירות לקוחות בטלפון, החליפו המענה הקולי והמערכת לניתוב שיחות את האנשים שנתנו מענה אנושי לאלו שעוד ביקשו אותו...

בני נוער שנעזרים באינטרנט ללמידה, העשרה ויצירת קשרים, עלולים למצוא את עצמם משתמשים בזה בצורה לא מבוקרת ולמצוא את עצמם לעיתים אפילו בסכנת חיים. קחו לדוגמא את אופיר רחום ז"ל נער בן 16, תלמיד כתה י"א שנרצח בדם קר ע"י מחבלים מארגון התנזים בעקבות שיחות בצ'ט עם מחבלת בשם אמנה מונא שרכשה את אמונו והובילו אותו אל מותו.
דוגמא נוספת היא התאבדותו של דוד אלי מזרחי בעקבות הטרדות חוזרות ונשנות של "חבריו" בפייסבוק.

סרטון הממחיש במקצת את הסכנות האפשריות ברשתות החברתיות

הכל מתחיל מכך שכיום הכל פרוץ, אנו מאבדים את פרטיותנו, נהיים חסרי סבלנות ולא מסוגלים לדחות סיפוקים.

חסרון נוסף הוא בעיית השמנת יתר אצל ילדים. כיום הילדים מבלים את רוב זמנם מול המחשב ואינם מבצעים פעילות גופנית כמו: רכיבה על אופניים או משחקי מחבואים ותופסת בגנה. משחקים אלו ששיחקנו אנו כשהיינו ילדים קטנים תרמו לנו גם ביצירת קשרים חברתיים ויחסי אנוש.

במקום שהטכנולוגיה תהפוך לחלק מבוקר מחיינו ונשלטת על ידי האדם, שולטת הטכנולוגיה בחיינו מאחר שהפכנו להיות תלויים בה לחלוטין...

דמיינו מצב שבו ילד בן 13 שקיבל ליום הולדתו אייפון משוכלל, מקבל עונש מהוריו המחרימים לו אותו ליומיים בלבד...
דמיינו את עצמכם ללא מכונית, ללא מזגן, ללא פלאפון, ללא מחשב....

חיים בסרט...!?

החופש הגדול נגמר ושוב התחילה לה שנת לימודים חדשה...  ה-14 במספר. אך הפעם, היתה התחלה שונה, לאחר 3 סמסטרים בלימודי תואר שני במגמת תיקשוב, האמנתי שיש לי מספיק כלים להתחיל את השנה בדרך אחרת.
עם התלהבות רבה ישבתי שעות מול המחשב, רעננתי את כל היישומים, האתרים והרעיונות שלמדנו במהלך השנה , אך הם הביאו אותי כל פעם למבוי סתום... זה מתסכל, זה לא כל כך קל כמו שחשבתי.
נכון, אני אדם אחר ממה שהייתי בעבר, התקדמתי והתפתחתי, אך עדיין יישום הידע שלמדתי ורכשתי בתוך הכתה, זה כבר סיפור אחר.
אני מלמדת בבית ספר יסודי. מחנכת כתה ב'. כבר בשנה שעברה השתמשתי בספרים הדיגיטליים שהתגלו כהקלה בעבודה עם תלמידים בכתה א' ואפילו מורות עם פחד טכנולוגי גרוע משלי הודו לי שגיליתי בפניהן עולם ומלואו...
מידי פעם השתמשתי בסרטונים מהיוטיוב כדי להסביר תהליכים ו"להעשיר" וליצור עניין בשיעור.

"השימוש בסרטונים כחלק מהוראת תחומי הדעת השונים, הופך להיות נפוץ יותר ויותר. מורים רבים מחפשים את הדרך לשלב אמצעים חזותיים בהוראה שלהם ולהעשיר את הלמידה." ("ללמוד בסרט-שימוש בסרטים בהוראה", רעות ברוש ינואר 2013 מתוך: אתר לב דעת-ידע מצמיח בחינוך)

נעזוב לרגע את השנה החדשה....
באחד השיעורים של ד"ר ליאת אייל, נתבקשנו להעריך סרטונים לימודיים על פי קריטריונים מסויימים. פה, נדלקה לי הנורה האדומה, פה התגלתה הבעייה...

שקופית מתוך מצגת של ד"ר ליאת אייל בנושא: שילוב סרטונים בהוראה

נחזור לשנה החדשה... החלטתי בכל זאת לנסות, בחרתי להשתמש באתר edutube  (ותודה לנירית ברנר על המדריך המוקלט) שמאפשר לקחת סרטון לעצור אותו במקומות שאבחר, לשאול שאלות, להעיר הערות או לתת הוראות.

נושא: ראש השנה, גיל: קטנטנים, כתה ב', סרטון: מתוך פרפר נחמד


 
נתתי לילדים מטלת צפייה שעוררה דיון מעניין לאחר הצפייה. מדי פעם נעצר הסרטון, נשאלה שאלה וגם היא הובילה לשיחה נהדרת בין הילדים. מאוד נהניתי. וכך גם הילדים. למרות החוויה וההנאה, היו דברים שהייתי משנה. אבל זאת כל החכמה.. ללמוד, לבקר, לתקן..

אני יודעת שהדרך עוד ארוכה, אך בהחלט מאתגרת. הרי אם לא אתנסה איך אשנה? האם לא מההתנסות באה הלמידה?
אני מרגישה שאני בדרך הנכונה..ומאחלת לעצמי.. בהצלחה. יחד עם זאת עולה בי השאלה: נכון, ששילוב של סרטונים הוא משהו מתבקש וזאת מכיוון שאנו חיים בעידן המדיה אך האם זה לא מתפקידו של המורה להפחית לתלמיד מהשימוש במסכים שאליהם הוא רגיל ו"מכור" ולהעשיר את הלמידה בדרך אחרת? כנראה שלא....

"חינוך, הוא הרבה יותר מכיתת לימוד" (שר החינוך שי פירון)

בשבוע שעבר, כשנכנסה אחת הסטודנטיות בהתרגשות לכתה ועדכנה: "שר החינוך ביטל את מבחני המיצ"ב", הייתה התלהבות ושמחה בכתה, אך בעיקר הייתה תחושת הקלה...ראינו איך אבן גדולה יורדת לנו מהגב, מהלב....

לאחר האכזבה הגדולה משר האוצר, לא ממש טרחתי להכיר ולהתעמק בדמותו של שר החינוך מר שי פירון.
מוצ"ש, בעוד אני יושבת וכותבת את הבלוג של השבוע שעבר כשהטלוויזיה פתוחה, הקשבתי לכתבתה של דפנה ליאל בחדשות ערוץ 2.הכתבה עסקה בשר החינוך שי פירון ובחזון שלו.
אני יכולה להתוודות ולומר שמאוד התרגשתי מדבריו של השר. הם נשמעו כנים ואמיתיים. הם נשמעו שבאו מתוך הלב.

את אחד הכנסים המקצועיים הוא פתח בהקרנת קטע מהסרט "פורסט גאמפ". הקטע בא להראות שאין שום דבר שיכול לעצור אותנו להשיג חלום.... אחד הדברים החשובים לו זה קודם כל ליצור חלום בכל אחד ואחד מתלמידנו
"אני לא שר של מבנה, אני שר של תוכן" אלו מילותיו של השר.. אם נכנסים לעומקו של המשפט, אפשר להבין אותו בכמה דרכים. אני בחרתי לפרש אותו ששר החינוך לא מתכוון להתעסק ברפורמות שישנו את מבנה המערכת אלא יתעסק במה יהיה בתוכה.
כמעט בכל הבלוגים שכתבתי דיברתי על השינוי שמערכת החינוך צריכה לעשות מבחינה טכנולוגית על מנת להתאים את עצמה לדור של היום. שר החינוך גם הוא מדבר על שינוי, אך שינוי אחר. משהו של הלב... לחלום, לאתגר, לסקרן, להרגיש, לגעת... הוא מאמין במה שהוא אומר וזה בדיוק מה שהוא עושה. ואני מאמינה לו.

מבחני הבגרות -כן או לא?

מיקי רוזנטל ורביב דרוקר, הם צמד עיתונאים שהכינו כתבת תחקיר על מערכת החינוך בישראל.
הסרט מדבר על רלוונטיות מבחני הבגרות לתקופה ולחיי התלמידים.

הנקודה עיקרית העולה מתוך הסרט נאמרה על ידי יוסי שריד לשעבר שר החינוך:

איך הגענו למצב הזה ומה צריך לעשות כדי לשנות?

מערכת החינוך עברה שינויים רבים במהלך השנים, הכל נעשה במטרה להתאים את המערכת לתלמידים של אותו הדור. דובר על רפורמות שיתנו מענה לתלמידים, שכר הולם למורים, כיתות קטנות יותר וכו'

אך משום מה נראה כי מערכת החינוך לא השתנתה.

אם מדברים על חשיבה מסדר גבוה, הנה נקודה חשובה נוספת העולה מתוך הסרט:

חשוב ללמד את התלמידים אסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה כי הן חשובות להצלחה ולתפקוד יעיל בחברה.
50 שנה ששום דבר לא השתנה. לפי דברי מרואיינים רמי דרג, כולם ניסו לשנות, אך ללא הצלחה.


בסוף התחקיר מגיע מיקי רוזנטל לתובנה בעקבות דברי יולי תמיר, כי אכן כמות הידע גדלה ומשתנה כל הזמן ומה שאתה לומד היום לא בהכרח יהיה רלוונטי כשתסיים את בית הספר. המשמעות היא שצריך לשנות את התפיסה ובמקום להעלות את כמות חומר הלימוד, יש לצמצם וללמד את הילדים להיות סקרנים ולעורר בהם את החשק ללמידה.

מיקי יקר, הרבה אנשים הגיעו לתובנות אלו לפניך.. אז למה שום דבר לא משתנה..

על אוטיזם ומחשבים

.... לפעמים אנשים חושבים שהם יודעים דברים, אך הם לא באמת יודעים.

מתוקף היותי מורה, מחנכת לגיל הצעיר, נתקלת אני ביום יום בפרופילים שונים של ילדים. השתלמויות שעברתי הוסיפו למאגר סוגים שונים של ילדים..

לדוגמא: אוטיסטים.. אף פעם לא לימדתי בחינוך המיוחד אך בית הספר שלנו משלב ילדים  בעלי pdd בכיתות הרגילות בליווי סייעת.

אני יודעת כי אוטיזם מאופיין בקשיים שונים כמו: חוסר יכולת לתקשר (קשיים בתקשורת המילולית \בלתי מילולית), יצירת קשרים חברתיים, התנהגויות חוזרות וקשיים גדולים באיזון החושי.

עבור האוטיסט, העולם נראה מקוטע, מבלבל וחסר היגיון. אין לו יכולת להבין שלאדם אחר יש דיעה, רגש, חשיבה ועמדה.

הוא מעדיף להתבודד מאשר להסתכן באי הבנות עם אחרים. ("מבוא לאוטיזם, הגדרה, איפיונים,אטיולוגיה" מימי סמוכה, מדריכה מחוזית לאוטיזם 2004, האגף לחינוך מיוחד)

סרטון שנשלח אלי במייל במקרה, הוכיח לי כי לא תמיד מה שאני חושבת שאני יודעת, הוא באמת הדבר הנכון... מבלבל?
אני אסביר:

בסרטון המרגש מובא סיפורה של ילדה אוטיסטית בת 14 ושמה קרלי פליישטיין.
השפה המתפתחת אצל ילדים מהווה את הבסיס ליכולת שלהם לתקשר עם הסביבה בצורה הדדית אך, קרלי לא רכשה את השפה למרות טיפולים רבים ואינטנסיביים והשקעה אינסופית מצד ההורים. או לפחות כך היה נראה...   בגיל 11 מפגש מקרי עם המחשב שינה את חייה, את חיי הוריה ולי, הוסיף מעט ידע או יותר מדויק לומר תיקן ושינה כמה דברים. פתאום היה נראה שיש תגמול לשעות רבות של השקעה...

המחשב איפשר לפרוץ לעולם השתיקה של קרלי ולהבין חלק מרגשותיה והתנהגויותיה.

בעולם כבר זמן רב שמחשבים תורמים רבות ללמידה אצל ילדים בשנים המוקדמותלחייהם. מרבית הילדים משתמשים באפשרויות התקשורת והמידע הזמין לשיפור הלמידה שלהם. רבים מהילדים אינם מודעים שכך הם תורמים ללמידה שלהם. מחשביםתורמים ללמידה אפילו יותר, אצל ילדים בעלי ליקויי למידה. למשל - ילדים בעלי בעיות .דיבור ושפה, ילדים עם קשיי ביטוי אינטלקטואלי או ילדים אוטיסטים (שימוש בהוראה באמצעות מחשב לילדים בעלי לקויות למידה http://www.e-learning.co.il/research_5.htm אוחזר בתאריך 2.8.2013)

מה שריגש והפתיע היה שהמחשב לא שימש את קרלי  ללמידה של תכנים לימודיים, במקום זה היא מצאה לעצמה את הדרך לתעד את הרגשות שלה. פתאום, דרך הסירטון ניתן היה להבין מה מתחולל בגופה ובמוחה. מדוע היא מרגישה צורך להטיח את ראשה ברצפה בלי הפסקה או להכות את עצמה...
והיא אפילו מנהלת בלוג משלה.....
לבלוג של קרלי

html5 הגבול בין אתגר לתסכול..

זה כנראה העתיד.... אם ביוטיוב ניתן למצוא סרטונים רבים אודות הנושא, וכשמחפשים בגוגל מוצאים 94,600,000 תוצאות, אז html 5 זה בהחלט הדבר הבא... יכול להיות שהוא כבר היה כאן, רק שאני, גיליתי אותו לא מזמן.
המפגש הראשון שלי עם html 5 היה במסגרת הקורס "שפות וכלים לעיצוב סביבות למידה מתוקשבות" של ד"ר יאיר צדוק..
השיעור התחיל בהקרנה של  אותיות באנגלית, מספרים וסימנים שהסתובבו להם בערבוביה על הלוח כאילו בשביל להרגיז... אולי זה היה  למראית העיניים שלי בלבד????

איזה בלאגן בראש...

ואז מתחילים ההסברים.. שורה שורה: תג, מאפיין, head, body, nav, div, id ועוד..הדברים מתחילים להסתדר או כך לפחות נראה...בשיעור, עוקבת אחרי כל מילה שאומר הד"ר, כותבת הכל, בלי לפספס שום דבר. הרי הכינו אותנו מראש, זה הולך להיות קורס קשה.

נגמר השיעור ואני, כמו תלמידה חרוצה ושקדנית, ניסיתי ליישם את מה שלמדנו, אבל זה לא הלך. לא ויתרתי, הרגשתי שאתגר גדול עומד לפני. וכל הזמן שיננתי לעצמי: "זה יצליח, זה חייב להצליח". אבל זה לא הצליח.
האתגר היותר גדול עבורי היה להבין למה זה לא מצליח? מה אני עושה לא נכון?

ניסיתי דרך אחרת.. הדפסתי וכרכתי את כל המצגות שהופיעו באתר הקורס. הכנתי לי מן ספר קטן שקיוויתי מאוד שיעזור. ימים על גבי ימים ניסיתי לקרוא וליישם, שוב עמד בפניי האתגר הגדול מכל, להבין: למה זה לא מצליח??????

ניסיתי עוד דרך: צפיתי במשך יומיים שוב ושוב  ב- 4 סרטונים קצרים: html5 למתחילים:
לצפייה בסרטים לחצו על הקישורים

html5 למתחילים חלק ראשון

html5 למתחילים חלק שני

html5 למתחילים חלק שלישי

html5 למתחילים חלק רביעי

ושוב האתגר הגדול שעמד בפני, להבין: למה זה לא מצליח?????? 

בשלב הזה, התחיל לחלחל התסכול ולתפוס את מקומה של תחושת האתגר..

החלטתי לנסות דרך נוספת ואחרונה לפני שאני מרימה ידיים ומתייאשת סופית...

בחיפושיי אחר פתרון נתקלתי בגוגל במדריך הבא: 

המדריך השלם לשפת html 5 (לחצו על הקישור כדי לצפות במדריך)

עדיין לא הצלחתי... אבל לא מתייאשת! אני יודעת שבסוף זה יצליח..

"והעיקר... לא לפחד כלל..."

אחרי המתנה מורטת עצבים,קיבלנו סוף סוף את הציונים בקורס "פיתוח למידה בסביבות פתוחות".
שבועות של עבודה קשה, לצד תסכולים רבים הגיעו לסיומם באנחת רווחה....ובחיוך גדול..
משימת בניית אתר לימודי בגוגל סייטס התגלתה כמשימה לא פשוטה כלל בלשון המעטה, אך היה בה המון אתגר. נעשו לילות כימים כדי ללמוד את הכלי ואת האפשרויות הטמונות בו. כל הצלחה, נתנה מוטיבציה להמשיך וחשפה רצון לאתגר חדש. אך היו גם רגעי שבירה, של חוסר הצלחה, של ייאוש..
ובכל זאת, לאור ההצלחה החלטתי לבנות אתר כיתתי שישרת אותי ואת תלמידיי בכתה ב' בשנה הבאה..
הביטחון של הישן והמוכר, הביא אותי לגוגל סייטס.
הכל היה טוב ויפה.. ומוכר..עד ש..
מפגש עם חבר ותיק באירוע משפחתי הוביל אותי לשיחה מעמיקה בנושא בניית אתרים. פה עלה בפעם הראשונה שמו של כלי חדש שנקרא wix. כלי לבניית אתרים באינטרנט
הייתה לי התלבטות... האם להישאר עם הישן והמוכר או לנצל את ההזדמנות וללמוד כלי חדש? החלטתי לתת הזדמנות גם לכלי (אולי הוא יותר טוב מהגוגל סייטס) וגם לי (הנה ההזדמנות להתקדם צעד נוסף לבד!).
זה לא היה קל אבל לא וויתרתי לעצמי. אמנם האתר עדיין לא גמור אך כל יום אני מגלה אפשרויות חדשות בתוך הכלי. זה מאתגר וכל הצלחה גורמת לי לאושר רב ולגאווה רבה.

אני ממליצה להיכנס לאתר של wix ולטעום ממנו. הנאה מובטחת.

למידה באמצעות אייפדים

בכל כך הרבה פוסטים בבלוג שלי כתבתי כי מערכת החינוך צריכה להתאים את עצמה למאה ה-21, להתעצמות הטכנולוגיה ולשינוי המשמעותי שעוברים התלמידים.
להפתעתי, באחת הפעמים ש"ביקרתי" בפייסבוק כדי להתעדכן, נתקלתי בפוסט הנ"ל.

למאמר המלא לחצו כאן

לכאורה נראה כי שוב אני מקבלת חיזוקים לדבריי. עוד בית ספר מתקדם אי שם בהולנד הרחוקה מחליט לעשות שינוי וללמד בעזרת אייפדים.  

לא המאמר הוא זה שמשך את תשומת ליבי אלא התגובות אליו.

היו גם תגובות אחרות אך הן היו במיעוט.

תגובות אלו מעלות אצלי מס' שאלות: האם לא התקדמנו מהר מידי?

האם אנו פועלים נכון?

האם זו התחושה בקרב רוב האוכלוסייה? שווה בדיקה!

אני חושבת כי עלינו להתאים את עצמנו להתעצמות הטכנולוגיה במאה ה-21 אך אל לנו לאבד את עצמנו, אל לנו לאבד את הישן שהיה טוב.

אם נחזור מעט אחורה לעבר הלא רחוק, , בכל טלפון לעיריה, לביטוח לאומי, חב' האשראי וכו' ,תהיה המטרה אשר תהיה, נתקלנו באוזן קשבת וקול אנושי. היום את הקול האנושי החליפו מענים קוליים ומערכות שונות לניתוב שיחות. 

יש תחושה שאם אנו (המורים) לא נדע לשלב בין החדש לישן נמצא גם אנחנו את עצמנו מוחלפים על ידי טכנולוגיה....מחשבה מפחידה...

לוח לא יכול להיות חכם...

"לוח אינטראקטיבי!" תיקנה  ד"ר גילה קורץ את אחת הסטודנטיות  בשיעור תקשוב ולמידה בסמסטר הראשון, "לא לוח חכם! לוח לא יכול להיות חכם.."
זו הייתה נגיעה קלה בנושא. הייתי אומרת אפילו קלה מאוד, שהביאה אותי, מהמקום של הפחד וחוסר הידע בכל מה שקשור לתקשוב, להתלהב מכל כלי טכנולוגי ולבדוק כיצד הוא  יכול לשרת אותי  ואת התלמידים בכתה.

אז הפעם הגיע תורו של הלוח האינטראקטיבי...
זה התחיל בשיחות עם אנשים שעבדו עם הלוח. הדעות היו חלוקות: רב המשתמשים  היו בעד הלוח האינטראקטיבי ומנו את היתרונות שבו אז החלטתי לבדוק בעצמי, לא לפני שביררתי האם הלוח קיים בבית הספר בו אני מלמדת. גיליתי כי כרגע מותקנים 2 לוחות אינטראקטיביים, בחדר מחשבים ובחדר מדעים. התקנתי את התוכנה במחשב האישי שלי וישבתי ימים כדי להכיר את כל האפשרויות הטמונות בה. הגדלתי לעשות והלכתי להדרכה קצרה על ידי מנהלת בית ספר באזור מגוריי.
האמת.. התרשמתי. גם ד"ר אינה בלאו במאמרה "המהפכה השקטה: לוח אינטראקטיבי בבי"ס כתשתית לפדגוגיה חדשנית במאה ה-21" מונה יתרונות רבים ללוח האינטראקטיבי:
1. הלוח מאפשר הבניית ידע ולא העברת ידע.
2.  הכלי יכול לשמש כלי קוגניטיבי ללמידה המרחיב את תודעת הלומדים ומאפשר "לחשוב איתו"
3. תמיכה בלמידה אינטראקטיבית מסוגים שונים המאפשרת אינטראקציות עם תכנים לימודיים ואינטראקציות בין אישיות פנים אל פנים או באמצעות רשת האינטרנט ועוד.

על פניו נראה שיש לכלי מגוון רחב של אפשרויות. כבר ראיתי איך אני עושה מהפך, איך אני יוצרת סביבת למידה חדשה ועדכנית לתלמידים שלי  "מיקוד ההוראה הפרונטלית האחרת בכתה, הממזגת אינטראקטיביות רב ממדית בהוראה אישית שיתופית" (ד"ר אינה בלאו).. כבר ראיתי איך בבת אחת הכתה שלי הופכת לכתה חכמה..... ופה זה נגמר!
ואז החלו לעלות השאלות החשובות מכל... איך עושים את זה? איך בנים שיעור אינטראקטיבי באמצעות הלוח?
הפחד החל לקנן בי שוב והרמתי ידיים.

ואז הגיע המפנה... סמסטר שלישי... קורס "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" ד"ר אתי כוכבי מפגישה אותי בשנית עם הלוח האינטראקטיבי. אני מתנסה ובודקת ופתאום רואה את האור בקצה המנהרה...
אני מרגישה שזה עומד להיות קורס מעשיר במיוחד בו אקבל כלים רבים לבניית שיעורים מקוונים באמצעות הלוח האינטראקטיבי. אז תודה רבה ד"ר אתי כוכבי.

לקריאה לחצו כאן - לוח חכם- ויקיפדיה

הכיתות החכמות בגליל -לצפייה בסרטון לחצו כאן

הטמעת התקשוב בחינוך במהלך ההסטוריה

כבר שנים שמדברים על שילוב טכנולוגיות במערכת החינוך.
"תוכניות ורעיונות החלו להתהוות כבר בשנות השישים של המאה ה-20" (צביה אלגלי, יורם קלמן, "3 עשורים של תוכניות תקשוב לאומיות במערכת החינוך הישראלית"). למאמר המלא של צביה אלגלי ויורם קלמן
במסגרת הקורס "שילוב טכנולוגיות, תקשוב ולמידה" של חגית מישר-טל, נתבקשנו להכין ציר זמן המדבר על הטמעת התקשוב במהלך ההיסטוריה. לשם כך, נעזרתי בשני מאמרים שדיברו על הנושא. אחד מהם היה המאמר של צביה אלגלי ויורם קלמן והשני "התפתחות מדיניות המיחשוב" של אלעד פלד
שני המאמרים נותנים סיקור מורחב על התפתחות המיחשוב במהלך השנים בתוך מערכת החינוך
לפי המאמר של פלד, השלב הראשון היה שלב החיפוש, גישוש, תהייה ומחשבות בשנת (1978-1969),   השלב השני שלב מיסוד הטיפול בנושא המיחשוב  (1978-1985) והשלב השלישי- גיבוש ופיתוח תוכניות למיחשוב (1978-1994) וכן הלאה.. חשבון פשוט מראה כי 25 שנה עברו ועדיין לא ניתן לדבר על הטמעה. למרות הניסיונות והרצון להתאים את מערכת החינוך למאה ה-21 עדיין תרבות ההוראה והלמידה בבתי הספר לא השתנתה וספק אם תשתנה בקרוב.
לדעתי, לא ניתן היום לקיים מערכת חינוך מודרנית שלא תשלב טכנולוגיות בהוראה.
שילוב התקשוב במערכת החינוך מחייב הפעלה של מערכת מורחבת של תשתיות, ציוד והכשרה, אחרת תהליך ההטמעה ייכשל

פער דורות....

מאז שאבי נפטר לפני כשנה, פוקדת אימי שתחייה באופן קבוע את המועדון השכונתי לקשיש "בית דני" שבעיר פתח תקווה.
זה עושה לה טוב. ועושה לנו הילדים, טוב.
אימי, שייכת לדור ה"בייבי בום" וכך כל באי המועדון.
"דור הבייבי בום- הוא מושג סוציולוגי וכלכלי המציין את ילדי תקופת הבייבי בום שלאחר מלחמת העולם השנייה, בעיקר במדינות המערב. הכוונה לגל דמוגרפי של מי שנולד מינואר 1946 ועד דצמבר 1964" (ויקיפדיה).
לפני כשבועיים קיבלתי הזמנה מהמועדון. כמו כל ילדי הקשישים הוזמנתי לערב קסום אחד בו נוכל להתרשם ולראות את האפשרויות הניתנות לקשישי השכונה בפרט ולקשישי העיר בכלל.

רוב הילדים שהגיעו שייכים לדור ה- X  "דור ה- X הוא כינוי לדור אשר נולד בעולם המערבי לאחר דור הבייבי בום. גל דמוגרפי של מי שנולד החל מהשנים הראשונות של שנות השישים ועד לסוף שנות השבעים". (ויקיפדיה)
בני דור ה- X היו הראשונים שנתקלו בניצני טכנולוגיה שנכנסה הביתה כמו טלוויזיה ומחשב.

הערב התחיל בסיור בחדרי המועדון. בחדר אחד התרשמנו מתכשיטים וציורים מעשי ידיהם של הורינו,
בחדר השני התכבדנו במאפים טעימים מעשי ידיהם של הורינו וכשיצאנו למרפסת עם הקפה והמאפה, נהנינו מיופיים של הצמחים והפרחים שנמצאים בטיפולם של הורינו. מאוד מאפיין את דור הבייבי בום לא?

מה שמשך את תשומת ליבי היו 2 מחשבים שעמדו באחד החדרים.
על מחשב אחד, רצה מצגת שקופיות עם תמונות מהווי המועדון. ציפי לווין, קשישה ותיקה במועדון, מראשוני דור הבייבי בום, תתפאר בהמשך שהיא מצלמת את הכל, מעלה למחשב ומכינה מצגות... כל הכבוד ציפי
במחשב השני, נתבקשנו להוסיף בתוכנת אקסל את כתובת האי מייל שלנו.. וואו...

בחלק השני של הערב הקשבנו להרצאה, שהייתה מלווה במצגת שתופעלה על ידי מנהלת המועדון בצורה די מקצועית.
אחד המשפטים של מנהלת המועדון שלכדו את תשומת ליבי היה "אנחנו מלמדים במועדון מחשבים כדי שהנכדים יוכלו לשוחח עם סבא וסבתא בלי לחשוב שהם מתקופת האבן.." האם שיעור מחשבים יצליח לצמצם את הפער בין הדורות?
"פער דורות נגרם כאשר אנשים מבוגרים יותר וצעירים יותר, אינם מבינים זה את זה עקב חוויות, התנסויות, דעות, הרגלים והתנהגויות שונות שלהם... עליהם להכיר בפערים שיש בינם ובין בני דור ה- Y בנושאים  ובתחומים שונים... כדי להצליח ולהגיע אליהם בצורה טובה יותר..."(מצגת בנושא דור ה- y אדמתי אסטרטגיות שירותי ייעוץ)
דור ה-Y הוא הדור שנולד בשנות ה-80-90

הערב היה מקסים, מושקע ומלא מחשבה. נהניתי מאוד והחכמתי.

נהניתי לראות כיצד אנשים מבוגרים מנסים מאוד להשתמש בטכנולוגיות שיכולות לסייע להם בהגשמת המטרות.
מעניין כיצד הערב הזה היה נראה אם מארגניו היו אנשי דור ה-X או אפילו ילדים מדור ה-Y. נקודה למחשבה....

מאז ועד היום...

זיכרון רחוק.. 10 שנים אחורה:
בעלי שיחיה ואני, מחליטים לקחת פסק זמן משגרת חיינו ולהתנתק. טסים לאיטליה.
בימים שקדמו לטיול, ערכנו הכנה מדוקדקת מאוד שכללה בין היתר, ביקור בחנויות ספרים ורכישת מפות לניווט בעיר, רכישת ספרים שבהם מידע על אתרים שונים באזור ובקשת המלצות\ דיס המלצות מחברים ומכרים שכבר ביקרו שם.
הגענו לאיטליה. במהלך כל הטיול ניווטנו בעזרת מפות מסורתיות גדולות ומגושמות, מפות שאוחזים ביד ומרגישים את הנייר, מפות שמסובבים לכל הכיוונים ומתקשים לקפל אותן בחזרה כמו שהיו...
(כשחושבים על זה, היה משהו מאתגר בניווט בארץ זרה בעזרת מפה מסורתית מנייר...)

בחזרה להווה.. שבועות תשע"ג טיול לברצלונה:
"בירת חבל קטלוניה אחת מערי התיירות הגדולות בעולם המשלבת גאונות אדריכלית, אוכל מעולה, אוירה טובה וכמובן, בירתה של קבוצת הכדורגל הטובה בעולם". (לא, לא למדתי על זה בבית הספר. את כל המידע הזה קראתי באינטרנט)

"המחשב היום הוא אמצעי המאפשר נגישות למידע עצום ורב באמצעות האינטרנט. מידע שלא היה נגיש במידה שכזו עד כה..."(לא על המחשב לבדו- פרק ראשון, טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע)

שוב עשינו הכנה מדוקדקת אך הפעם בדרך אחרת: המחשב! חיפשנו ומצאנו, באילו מקומות הכי מומלץ לבקר ובאילו פחות זאת ניתן היה לדעת על ידי דרוג המבקרים באמצעות כוכבים. כך כתב גם עשת- אלקלעי י (2004) במאמרו "אוריינות דיגיטלית-מסגרת מושגית עבור מיומנויות חשיבה בעידן הדיגיטלי": "התפתחות האינטרנט ופלטפורמות אחרות של תקשורת דיגיטלית, פתחו בפני המשתמשים ממדים ואפשרויות חדשים ללימוד משותף ושיתוף מידע בדרכים מגוונות"

מצאנו גם מהו המרחק ממקום למקום, ואפילו רכשנו אפליקציית ג'י. פי. אס משוכלל שעזר לנו בניווט בלחיצת כפתור..
והתנתקנו.... האמנם??
לאט לאט הרגשנו איך הטכנולוגיה משתלטת לנו על החופשה. היינו בחיפוש מתמיד אחרי האינטרנט. הרגשנו צורך למרות הכל לצפות ולהתעדכן בכל המתרחש, לשוחח עם הילדים בסקייפ, להעלות לפייסבוק תמונות on line ולקבל תגובות מיידיות. התקשינו לדחות סיפוקים..
כל זה הוביל אותנו לביקור בחברת "אפל" (apple). נכנסנו לאולם ענק ובו 2 קומות, שולחנות גבוהים מפוזרים ברחבי האולם ועליהם כל האמצעים הטכנולוגיים החדשים: טלפונים סלולריים מתקדמים, אייפדים, אייפודים, מחשבים וכו'.
שוב קיבלתי הוכחה לכך שהטכנולוגיה מתפתחת בכל העולם ועלינו להתאים את עצמנו למצב החדש ולא להישאר מאחור

השינוי מתחיל מלמעלה....או שלא...

אז זהו, יצאתי לדרך.... החלטתי שאני הולכת לעבוד על זה, אין ברירה, כולם מדברים על זה.
אין סוף מאמרים ומחקרים, הגיעו למסקנה כי בית הספר והמורים חייבים להתאים את עצמם לשינוי.
הנה כמה דוגמאות:
"קיים פער בין בית הספר לעולם שבחוץ. התלמידים חשופים ומשתמשים בטכנולוגיות מתקדמות בתחומי חיים רבים... עם זאת בתי הספר משתמשים בפדגוגיה מסורתית ללא שימוש באמצעים טכנולוגיים שבהם מורגל התלמיד.. כך נוצר פער בין בתי הספר לעולמו של התלמיד..." (התאמת מערכת החינוך למאה ה-21 מסמך אב, משרד החינוך המנהל למדע וטכנולוגיה)

אפלויג נ. ושלו-ויגיסר י. (2010) ב"תפקיד המורה במאה ה- 21" מדברים גם הם על ההבדל בין בית הספר של פעם לבית הספר של היום: "כאשר הוקם בית הספר הציבורי, הוא שימש מקור המידע המרכזי לילד והספרים שימשו אז מדיום המידע העיקרי... בימינו המורה חדל להיות מקור המידע המרכזי. ישנו ריבו של מקורות מידע, הטכנולוגיה הדיגיטלית ואמצעי התקשורת הפכו את המידע לנגיש ולא פעם, התלמידים ("הילידים הטכנולוגיים"), עולים על מוריהם ("המהגרים הטכנולוגיים") ביכולת להשתמש בטכנולוגיות המידע החדשות.."

החזון והתפיסה של מערכת החינוך היא שכדי להכין את בוגרי המערכת לדרישות עולם העבודה והאקדמיה של המאה ה-21 נדרשות לכך מיומנויות שונות מאלה שבמאה ה-20 והמערכת צריכה להתאים את עצמה לכך.

אז הנה, באתי, אני פה כחלק מהשינוי, מה עוד צריך?

"הרציונל להכניס את בתי הספר למהלך בצורה מדורגת, הוא להביא למצב שבו התשתיות היקרות (מחשב נייד לכל תלמיד), משולבות בלמידה, רק לאחר שהמנהל וצוות המורים עברו  הכשרה מתאימה. יחד עם זאת, בתחום שילוב טכנולוגית המידע בהוראה לא ניתן להכשיר את הצוות כאשר ציוד בסיסי כזה לא נמצא בבית הספר..." ("התאמת מערכת החינוך למאה ה-21. משרד החינוך המנהל למדע וטכנולוגיה")

אז החלה תוכנית התקשוב בישראל...
התוכנית תוקצבה לשנים תשע"א- תשע"ב בסכום של כ- 420 מליון ש"ח.

וואו.. נראה מבטיח? כנראה שלא...
אני כל הזמן שואלת את עצמי, כיצד אני אמורה להטמיע בתוכי את השינוי ואחר כך בבית הספר אם אפילו אצל אנשים רמי הדרג אין אמונה בחשיבות הדחופה של השינוי..?
ולמה הכוונה?
בתאריך 22.1.2013 נערכו בחירות לכנסת ישראל.
שר אוצר חדש, גזירות חדשות. אם אבחר לעזוב לרגע את  הגזירות המטרידות אותי ומטרידות כל אדם במעמד הביניים בישראל ואתרכז בחינוך ובתקשוב אגלה, כי גם האנשים הנמצאים בראש, לא קראו את המאמרים והמחקרים שאני קראתי, לא חווים באופן יום יומי את השינוי עם התלמידים ובעצמם אינם מודעים למהפכה הטכנולוגית שיוצרת פערים בין המורה לתלמיד ופוגעת ברלוונטיות של בית הספר בחייו.
ואולי הם מודעים אך בוחרים להתעלם....להתעלם מהעובדה כי שילוב התקשוב בחינוך,יצמצם את הפער ויהפוך את בית הספר לרלוונטי מתמיד בחיי הילדים.

עם הגיעו לתפקיד, החליט שר האוצר יאיר לפיד לקצץ בתקציב החינוך ובין היתר לדחות את פרויקט המחשוב בבתי הספר...

                                לכתבה המלאה לחצו כאן

על חרדה טכנולוגית כבר שמעתם?

גאדג'ט, html, web1, web 2  ... עד לפני חצי שנה נשמעו לי כמו שמות של חב' הייטק. שלטים ענקיים שמתנוססים על מגדלים ברחבי העיר...

70% מהסטודנטים שהשימוש במילים אלו הוא שיגרתי עבורם, הצליחו להלחיץ אותי...
70% סטודנטים שלעולם לא יבינו שיש אנשים שהמילים האלו, לא מעוררות בהם שום עניין אלא יותר תחושה של חוסר עניין ולפעמים אפילו חרדה. וחרדה, מכל סוג שהוא, גורמת בסופו של דבר להימנע ממצבים יומיומיים רגילים ולחשש מביצוע של פעולות מסוימות כך שעל אף הנוחות והיעילות, הם מתעקשים לעשות הכל כמו פעם..

במאה ה-21, במיוחד ב-2 העשורים האחרונים, מתקדמת הטכנולוגיה בקצב מהיר בעוד אני, נשארת מאחור.
אני מסתכלת על בני בן ה-10, נפעמת מהמהירות הבלתי מוסברת בה הוא מתפעל את המחשב, מהידע הרב שיש לו. 
אני שואלת את עצמי, מהיכן רכש את כל הידע הזה? ולא יכולה שלא להיזכר באמא שלי שתחייה. איך צחקתי עליה אז לפני 20 שנה שלא ידעה למצוא את כפתור ה- PLAY במכשיר הווידאו.
מדהים עד כמה משפטים כמו: "לא שייכים לדור הזה" ו"מבוגרים מידי מכדי ללמוד", היו ועודם רלוונטיים לחיי.
אז איך הגעתי למצב הזה? האם אני סובלת מחרדה טכנולוגית?
"טכנופוביה- (מיוונית בעת מפני טכנולוגיה) הימנעות קיצונית מפני שימוש בטכנולוגיה ומפני רכישת מיומנויות טכנולוגיות" (ויקיפדיה)
אז אולי אין לי בעת מפני טכנולוגיה, אך בהחלט יש חשש. קיים פחד..

חכמינו מעבר לים קבעו: "join them if you can't beat them" (אם אינך יכול להילחם בהם - הצטרף אליהם)
וזה מה שהחלטתי לעשות... אין ברירה אחרת, זהו קרב אבוד מראש מול הילדים המשתנים משנה לשנה מול עינינו המורים. הם נולדים וגדלים לתוך השינוי בעוד שאצלי השינוי מנסה להתגנב אל חיי
ג. סלומון (2000) כתב בספרו: "טכנולוגיה וחינוך בעידן המדע" (פרק ראשון- לא על המחשב לבדו) "וכי אפשר שבעידן שבו כל תלמיד יכול לפתוח בעצמו דוכן פרטי על גבי אוטוסטרדת המידע, לגשת אל מאגרי המידע של ספריית הקונגרס....ימשיכו בבית ספר הגיר והלוח למשול בכיפה?, לפיכך, מן הדין שהחינוך ייתן למחשב את המקום הראוי לו בחדר הכתה"

אני חושבת כי חובתם של המורים להיות פתוחים לשינוי המתרחש, להכיר את תלמידיהם ואת השינוי שחל בהם בעקבות התעצמות הטכנולוגיה על מנת לצמצם את הפער בידע, במיומנות ובשליטה שיש לתלמידים בעולם הווירטואלי לעומת זה של המורים....
אני יודעת שאני, הולכת לעבוד על זה....

"אנחנו פוחדים מהדברים שאנחנו לא מכירים רק משום שאנחנו לא מכירים אותם" (לינדה סו פארק-"כד החרס השבור")

זאת אני, "על אף הנוחות והיעילות מתעקשת (עדיין) לעשות הכל כמו פעם.."

ווואוווו.... בלוג....? אני....?!

וואוווו... בלוג...? אני....?!במהלך הסמסטר שמעתי רבות על המשימה ההולכת וקרבה, כתיבת בלוג.    

יומן, בו אציג את דעותיי, מחשבותיי ותובנותיי בכל שבוע. זה נראה רחוק מאוד..                                                                                              במוחי השתמשתי בלי סוף במשפט "כשנגיע לגשר, נעבור אותו".
הנה, הגעתי לגשר... איך אעבור אותו? לא יודעת. לאט ובזהירות, צעד אחר צעד. מטרת הבלוג שלי היא לשתף בתהליך שבו אני עוברת ממקום של פחד מהטכנולוגיה המסתערת עלינו בשנים האחרונות למקום של יכולת ורצון להתמודד, ללמוד, להתעדכן ולהנות מכל השפע. זה לא יהיה קל אני יודעת. אבל עבורי זה אתגר. לא עשיתי את זה בעבר... אבל צריכה לעשות זאת בהווה, בתקווה שארצה להמשיך ולעשות גם בעתיד..אז הנה... מתחילים... בהצלחה 

"כשנגיע לגשר נעבור אותו"